פרק 2- בבקשה תגידו את דעתכם זה חשוב לי מאוד(:

פרק 2- אני ישמח אם תוכלו להגיב ולהגיד את דעתכם.
קמתי בבוקר לקול הרועש של שדרן הטלוויזיה. הסתכלתי על השעון. זה היה 07:36 מה שאומר שעוד חצי שעה מתחיל בית ספר.
התלבשתי ויצאתי מהר לקחתי תפוח ויצאתי מהבית. לא הסתכלתי על ההורים שלי בכלל.
רצתי לכיתה והגעתי באיחור של שתי דקות. המורה אמר לי למהר ולשבת.
ראיתי את מאט והוא חייך אליי, חייכתי בחזרה והתיישבתי במקום.
"סקיילר, תקשיבי או שתצאי מהכיתה שלי." הנהנתי והקשבתי. היא דיברה על האמונה הבודהיסטית שלפיה כל הדברים מחוברים ביניהם בזיקה הדדית, זה לא עניין אותי. אבל הייתי חייבת להקשיב, אז הקשבתי אבל לא הסתכלתי עליה.
בהיתי באוויר.
"סקיילר, תוכלי לחזור על מה שאמרתי?" היא שאלה בקול השופט שלה.
"כן המורה." השבתי בגאווה. "
אנשים רבים חושבים שהבודהיזם הוא פילוסופיה. למעשה נכון הדבר, מכיוון שלימודי הבודהה הם הגיוניים ועקביים."
וחייכתי.
היא התעצבנה. "צאי מהכיתה שלי סקיילר, תירגעי ותחזרי."
יצאתי והתיישבתי מחוץ לכיתה. היה צלצול וכולם יצאו מהכיתה.
נכנסתי, לקחתי את הדברים שלי ויצאתי. "בית ספר של משוגעים." לחשתי לעצמי שיצאתי.
"כן, מה זה היה שם?" שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי וראיתי את מאט.
הוא חייך ולקח את היד שלי. רצנו עד שהגענו למגרש של בית ספר. ישבנו באמצע המגרש. לא היה אף אחד למזלנו.
"סקיילר." הוא אמר, " היום יש משחק של הטייגרז. ואני מקווה שאת באה. תשבי שם." הוא הצביע על מושב וחייך אליי.
"אני לא אוהדת של משחקי פוטבול. אני לא אוהבת את כל הקטע של תיכוניסטים שיכורים ומזיעים צורחים לי באוזן."
"את תבואי. בשבילי." וחייך.
קבוצת הפוטבול הגיעה למגרש ורצה אלינו. "מאט אפשר לדבר איתך רגע? לבד?" אמר קפטן נבחרת הטייגרז למאט.
חייכתי והלכתי בצעדים קטנים. יכולתי לשמוע אותם, ג'ייק אמר למאט שיפסיק לדבר איתי, מאט אמר שאנחנו רק ידידים.
אנחנו באמת רק ידידים זה לא אמור להפריע לי. אבל זה כן.
לא איכפת לי מכלום. אין לי אף אחד יותר.
ראיתי את סטייסי ואמה בלוקרים, ניגשתי אליהן. לא אמרתי כלום , והן חייכו אליי. חייכתי בחזרה.
"אני מצטערת"
"אנחנו יודעות." אמרה אמה.
התחבקנו והלכנו להתיישב בקפיטריה.
מאט נכנס לקפיטריה הורדתי מבט.
"יש שמועות שיש משהו בינך לבין מאט…." אמרה סטייסי וחייכה.
"אוי זה כלום, הוא סתם הסיע אותי" אמרתי וראיתי את מאט מתקרב אליי. "שחקני פוטבול, כולם אותו דבר."
אמרתי וראיתי שמאט שמע. הוא הסתובב והלך.
השפלתי מבט. לא ידעתי מה לחשוב, לא הספקתי להתקרב אליו יותר מדי כדי להתאהב בו, אבל הוא מצא חן בעיניי.
לא התכוונתי למה שאמרתי. הוא באמת מיוחד. הוא לא כמוהם.
היה צלצול ופתאום אולם הקפיטריה התרוקן בצרחות "גו טייגרז!"
"את רוצה ללכת?" שאלה סטייסי. "ג'ורג' ואיאן יהיו שם. ואנחנו ממש רוצות שתבואי.
"אני יבוא." לא רציתי. פחדתי לראות את מאט. אבל אחרי מה שאמרתי להן הייתי חייבת ללכת.
התיישבנו שם והיה נורא בדיוק כמו שחשבתי. תיכוניסטים מזיעים עם ריח נורא של אלכוהול.
ראיתי את מאט. וראיתי שהוא הסתכל כל הזמן למושב שהוא אמר לי לשבת בו.
נגמר המשחק. הלכתי למאט כדי להתנצל. הלכתי לספסל אחרי שכולם עזבו את המגרש וראיתי את לוסי והם התנשקו.
הוא לא ראה אותי למזלי. הלכתי הביתה והתקלחתי ונרדמתי.