נוף החלום.

אני מתרחקת, צעד אחר צעד מן המציאות,
אדום נתפס בעיניי, אט אט נעלמת האחריות.
קול לא נשמע, באוויר ההדוק וחונק את נשמתי,
דבר לא נע, מלבד רגליי הנוגעות בנוף חלומי.

המחשבות נוגעות קלות, ראשי מסתחרר,
פיסת ענן נוגעת בעורפי, או משהו אחר?
ידי מרחפת כפרפר, נוגעת בפרח אדמדם,
שדה נפער מולי, מלא רוחות מלאות דם.

משלבת אני ידיי, עם האמת המשונה,
ממשיכה ללכת, את ההמשך לאט בונה.
עיניי לא מנותקות, מן הפרחים הנהדרים,
מי היה מאמין, שזה הוא רק סוף החיים?

חשכה שואבת את גופי, עמוק לתוכה,
עוד צעד אחד, אני אצא מכאן בבטחה.
רק עוד לחישה קטנה, מלטפת אוזניי,
אני נופלת ללילה, האדום נשאר מאחוריי.