פרויקט יומנים [7]
היא לא הבינה. אם הייתי נותנת לדבר הזה להישאר אצלי בקלמר אני הייתי פוגעת בעצמי. הייתי חייבת למצוא דרך לסלק את זה משם מבלי לגעת בזה. לא ידעתי שהיא תיפגע כל כך.
אני יודעת שאני חברה קצת רעה. אני יודעת שאני פוגעת לפעמים באנשים, אבל מה איתי? הם חושבים שאני לא פגעת? תמיד נדחפים לחיי ומחטטים בכל דבר פרטי, כאילו יש להם בעלות על כל דבר אישי.
אני רוצה לבכות.
אבל פשוט אי אפשר. אתה מבין? אי אפשר אפילו לבכות מבלי שאנשים יתאספו סביבך ויתחילו במסדר השאלות החוקרות שלהם. וזה לא שתגיד שאכפת להם, בכל פעם אחרת אם לא הייתי בוכה אם לא היו שואלים דבר, הם בכלל לא היו שמים לב.
אתה יודע מה? כולם חושבים שהם יודעים עליי כל דבר, שהם יודעים כל פרט ופרט של מה שעשיתי אי פעם, של מה שאני אוהבת, אבל בעצם הם לא יודעים כמעט כלום. באמת, כלום.
כולם אומרים כמה הם אוהבים את אחים/אחיות שלהם וכמה הם נהנים וזה… אני בכלל לא זוכרת איך אחותי הגדולה היתה כשהייתי קטנה יותר. אני לא זוכרת שום דבר, אפילו לא איך היא נראתה!
זה כל כך מעורר גיחוך שפשוט באלי לבכות.
אני רואה אותה עכשיו וזה מרגיש לי כאילו ככה היא נולדה, גדולה ובלונדינית. אפילו התמונות לא מעוררות בי שום דבר.
אני מצטערת… אני מבולבלת מאוד היום. הכל השתבש לי ושום דבר לא הלך כמו שצריך… אני מקווה שבפעם הבאה הכל יהיה יותר טוב ואני לא אשגע אותך סתם…
תחזיק מעמד בלעדיי,
ס.א.
תגובות (1)
מצד אחד אני קורא את זה ואומר לעצמי שזה יפה,יש לך כתיבה נהדרת ואני אומר את זה גם כאן.אבל מצד שני אני מרגיש כאילו אני חודר לפרטיות שלך כשאני קורא את זה ו…זה גורם לי כל הזמן לאי נעימות…
בכל מקרה,אני ממשיך לקרוא את זה כי אני לא יודע למה 0_0
שבוע טוב ^^