אני רק שותקת.
אני שותקת. זה מעצבן אנשים.
אני מדי פעם שומעת העלבות או קללות ואני פשוט שותקת, לא מתלוננת,לא מספרת.
לפעמים כשאנשים עומדים לרכל או לעשות משנו גרוע עוד יותר אני פשוט קוראת ספר ושותקת. כשאתם רוצים ובוהר לכם לומר בקול שאני ממש מעצבנת או כל המצאה אחרת אני רק אומרת בליבי " תומרו את המילים הללו,תומרו, תספרו לעולם. לא אכפאת לי זה רק ישבש לי את הדעה עליכם."כשאנשים רוצים לפרוק עלי את 'ריגשותיהם' אני מרחמת עליהם וחושבת:
אני באמת מעצבנת? מה, אין מה לעשות להם בחיים? הם חושבים שאני לא מרגישה דבר?
הם מפלצות. מחליתה אני בפסקנות ומניפה את סנטרי אל-על. זו דרכי להראות שקשה לי, שרע לי, שמזלזלים בי! ו… שאני שותקת. רק שותקת. למה זה מפריע לכם?
תגובות (2)
בבלוג הקודם יכולתי לעקוב אחרי פרסומים,אז הייתי יכולה לקרוא את שלך בימי שבת נגיד או שישי כשאני מתה משעמום.
דווקא אצלי לאף אחד לא מפריע שאני שותקת.אבל,אם אני בחברה טובה,אז הם שומעים אותי מקטרת,בעיקר כשאני עושה תחתית בכדור עף ._.
אבל בכללי,אני בן אדם שקט,וזה לא מפריע לאף אחד.לי זה מפריע כשאחרים שותקים לידי,אני תמיד מרגישה מהם אנרגיות רעות וחייבת לעודד אותם,למרות שאני תמיד עצובה..
את נורא צודקת, אבל אני לא יכול להתעלם מהעובדה שיש לך אלפי שגיאות.