כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 49

דבר ראשון רציתי להגיד שאני מצטערת שלא העלתי מיליון שנה פרקק, פשוט היה לי חודש עמוס הטירוף, ועכשיו עומד להיות עוד יותר נוראיי, והייתי בחו״ל לכמעט שבועיים….
הקיצור אז סורי, ואני מקווה שתהנו מהפרק ושתתנו לי תגובות בונות שיעזרו לי לשפר את הכתיבה שליי <3

נסענו לסרט, לבלות קצת כל המשפחה, וגם דין. הוא סוג של משפחה גם, כל היום מתנחל לנו בבית, ואני מרגישה כאילו הוא כמו האח שאף פעם לא היה לי.
אני פה כבר חודש וחצי, הם עוזרים לי להשתלב, במיוחד דין.
כל הנסיעה הם ניסו לפתח את השיחה, אבל אני לא הקשבתי, הייתי עסוקה במחשבות.
מחשבות על הפנימייה- הבית האמיתי שלי, לפחות בהרגשה.
זה לא עוזב אותי, הרצון שלי לחזור כל כך חזק, ואני לא מצליחה להתעלם ממנו
״אלכס? הכל בסדר?״ דין שואל אותי, ומניח יד אחת על הירך שלי
כל כך רציתי לשקר לו ולהגיד שהכל מעולה, אבל לא הייתי מסוגלת לשקר.
זה לא מרגיש לי בנוח לשקר לו, זה נראה שכל כך אכפת לו ממני, מאיך שאני מרגישה.
״לא״ אני אומרת חלושות
״מה קרה?״ הוא שואל, מרים את סנטרי וגורם לי להביט בו
״אני רוצה לחזור לפנימייה… לחזור לרן״ אני אומרת בקול חנוק, מנסה למנוע מדמעותי לזלוג
״אל תדאגי, את עוד תחזרי, אני מבטיח״ הוא אומר לי בקול בטוח
״איך אתה יכול להיות כל כך בטוח?״ אני שואלת
״כי בסופו של דבר איפה שאת צריכה להיות את תיהי״ הוא אומר, מחייך אלי חיוך קטן
״אבל הוא בטח עכשו עם איזה מישהי אחרת, אין סיבה שהוא יחכה לאקסית שלו שנמצאת בחצי השני של כדור הארץ״ אני אומרת, קוברת את ראשי בחולצתו
״אם הוא לא יחכה לך הוא מפגר״ הוא אומר
״למה?״ אני שואלת, מרימה אליו את ראשי
״כי את חמודה, מצחיקה, כוסית, בקיצור- מדהימה״ הוא אומר וממשיך לאחר היסוס ״אי אפשר לוותר עלייך״ הוא אומר ומשהו בפניו לא ברור.
העיניים הבהירות שלו נראות פתאום כהות יותר
״אבל יש עוד כוסיות מצחיקות״ אני אומרת לו
״אבל כמוך אין״ הוא עונה לי ואני מחבקת אותו בחוזקה
״תודה״ אני לוחשת לו
״בשבילך הכל״ הוא אומר לי בחיוך
״אחמ אחממ..״ אבא שלי אומר לנו ואנחנו מתרחקים אחד מהשני במהירות ״הגענו לקולנוע״ הוא אומר ואנחנו יוצאים מהמכונית
״איזה סרט רואים?״ אני שואלת בחיוך. ההרגשה הרעה שלי עברה הודות לדין, ועכשיו אני מרגישה קלילה יותר
״סוד״ אמא שלי אמרה בחיוך ונכנסנו לאולם
אמא התיישבה ליד אבא, ואני ישבתי בין אמא לדין, אז מסתבר שזה סרט פעולה, הפחד הכי גדול שלי זה יריות, כל הסרט מעכתי את היד של דין, אבל בטירוף! מסכן, עצרתי לו את כל הדם.
מדי פעם הוא הבזיק לעברי מבטים מהירים, וכשהיו מבטינו נפגשים הוא היה ממהר להסתכל על המסך.
הכתוביות ריצדו על המסך הגדול, סוף סוף הסיוט הזה נגמר!
״אז מי רוצה ללכת לגלידה?״ אמא שאלה בחיוך

׳כזה מהר?׳ רן שולח לי
׳מה מהר?׳ אני שואלת, לא מבינה למה הוא מתכוון
׳אל תשחקי אותה תמימה׳ הוא אומר