אהבה שונה- הקדמה

אני לא מאמינה! אז מה, אז אני טיפה שונה, ביג דיל! אז אני לא כמו כל הבנות ששמות לק ורוד
ושמלות ורודות ונעלי עקב! אז בגלל זה צריך שלוח אותי מחוץ לעיר?! אני נשבעת שאם הייתי יכולה
הייתי הורגת את ההורים שלי, הם ההורים הכי גרועים בעולם!
אין סיכוי שהחיים שלי לא יכולים להיות גרועים יותר….. נכון?
—–סטופ!——-
קוראים לי אמבר, אני בת 18. אני אוהבת להיות בטבע ולהיות לבד, בעיקר לבד!
אני דיי מתבודדת אבל טוב לי עם זה, כנראה שלהורים שלי לא טוב עם זה….. אני דיי קשה אבל
אי אפשר לקרוא לי ערסית אבל אני ממש לא המלאך המתוק עם העיינים הכחולות והבהירות!
אני לא סובלת שמיתייסים אלי כמו ילדה קטנה! אני אוהבת להיות שונה מכולם ולעשות מה שבא לי, יש לכם
בעיה עם זה?!
אז ההורים שלי שולחים אותי לפנימייה, הם חושבים ש"המסגרת" ו"הביחד" יעשה לי טוב, מה הם
כבר יודעים עלי?ֿ!
———-בחזרה לסיפור———
"תהני חמודה" צעקה לי אמא מהרכב והעיצה באבי לנסוע משם כמה שיותר מהר,
"להתראו…" לא הספקתי לסיים והרכב הלבן כבר לא היה שם…
"שיקוללו" סיננתי בשקט. לקחתי את התיקים שלי והאמת הם היו קלים, אף פעם לא עיניין אותי
המראה החיצוני שלי, לא הייתי מכוערת אבל לדעתי הייתי רחוקה מאוד מיפה! היו לי עיינים כחולות ושער
שחור כמו פיח, לא הייתי שזופה כי העור שלי נשרף מהר אבל לא הייתי כל כך לבנה.
אבל מה זה משנה המראה שלי?!
בנות מהפנימייה הסתכלו עליי והמשיכו לדבר, פשוט ידעתי שמדברים עלי. אחד הבנים שרק לי אבל
לא התייחסתי אליו… רציתי להרביץ לו אבל שמרתי על קור רוח (אני לא סובלת בנים כאלה)
דלתות הפנימייה היו גבוהות וגדולות כל כך שלא הצלחתי לראות את סופן.
לפתע הדלתות נפתחו בחוזקה ומשם יצאה גברת קטנה חייכנית עם נעלי עקב, גינס צמוד וגופייה ורודה
והיא אמרה לי: "ברוכה הבאה לפנימיית אולף! בואי אני יראה לך את החדר שלך ולאחר מכן אקח
אותך למנהלת"
"ווטאבר.." אמרתי וגילגלתי עיינים, ראיתי שהגברת מסתכלת עליי וכאילו מחכה שאומר סליחה על
התנהגותי אבל ברור שלא עשיתי את זה!
היא נשמה עמוק ובחיוך מזויף אמרה לי: "בואי מכאן!"
"על החיים ועל המוות " אמרתי בשקט והלכתי אחריה……