הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 51

"אתה לא חושב שכדאי להחזיר לאתנה ולארס את הזיכרונות שלהם?" שאלה פרל בשקט, את טום, כאשר חמישתם ישבו להם בנחת בחדר החדש של אנדרו, בקומה ה – 36 של הצד הבריטי.
"הממממ… כן" אמר טום "מעניין איך זה עובד…"
"תנסה להגיד משהו בסגנון של 'אני משחרר את הזיכרונות של ארס ואתנה'" הציע בריאן.
"אני משחרר את הזיכרונות של ארס ואתנה" אמר טום.
לא היה שום זוהר קסום, ושום הרגשה מוזרה בחדר. הכל פשוט היה שקט, אבל טום נאנח. הוא פקח את עיניו האפורות בבת אחת, בחזקה.
"כן" הוא אמר "זה עבד, לדעתי, עכשיו זה רק עניין של זמן עד שכל האלים יקללו אותו על ימין ועל שמאל."
"כנראה" אמר אנדרו "אחרי הכל, שמת את עצמך מעליהם."
"בטח זה רק עניין של זמן עד שארס יגרום לך להיות ממש גרוע בלחימה בחרב" אמרה פרל "זה מין עניין שלו."
"את עדיין מאוהבת בו?" שאל אוון, בחשש קל.
"ברור שלא!" קראה פרל.
היא חייכה אליו ונתנה לו נשיקה חפוזה.
הוא חייך אליה בביישנות, והיא שחררה צחקוק קל.
"אתה כל כך טיפש לפעמים" היא אמרה.
"מודה באשמה" הוא אמר.
הם החזיקו ידיים ביניהם.
"אני שמח לראות שאתם מאושרים ביחד" אמר טום, בחיוך רחב, אל אחיו ואל פרל.
"תודה" אמר אוון בחיוך רחב.
"אוקיי, עכשיו אתה חייב לספר לי מה ביקשת" אמרה פרל.
אוון לחש לה באוזן.
"אתה ביקשת בשבילי ?! שהקללה שלי תוסר?! בזבזת משאלה בשבילי ?! חתיכת טיפש!" היא נישקה אותו חזק.
"הקללה לא הוסרה, אני מתאהב בך עכשיו אחרי שנישקת אותי" אמר אוון.
בריאן פלט שיעול שנשמע כמו "פלרטטן".
אוון גיחך.
"בואי נמשיך את השיחה בחדר שלי" אמר בחיוך, והוביל אותה למעלית.
"ומה את ביקשת?" שאל.
היא לחשה לו בשקט "שאתה לא תפחד כל כך מהמוות."
אוון הסמיק מאוד, וסימן לה להיכנס לפניו למעלית לקומה של אתנה.
"לדעתי המסע הזה היה בזבוז זמן" אמר אנדרו.
"לחלוטין" אמרה נופר.
"אני ממש מצטער שלא יכולתי להרוג את הדרקון ההוא בסוף" אמר טום במרירות.
"מה בדיוק קרה איתו?" שאל בריאן.
טום שתק, אבל הוא נזכר בדיוק בסיפור שקרה לו.
~
"אבא" קרא טום הקטן, כאשר היה רק בן שמונה, עם לחיים נפוחות ועם שיער מאוד ארוך.
"כן?" שאל אביו של טום – לוקאש, בקול מלא אהבה.
"הכנתי לך את זה" אמר טום, והגיש לו דף בצורת לב "בבית הספר, היום, זה בכלל צריך להיות לאמא, אבל, אתה יודע."
אביו פתח את הברכה, ועיניו התמלאו דמעות של אושר.
הוא הביט בשרבוט, שהיה ניסיון נואש של טום, בעל הדיסלקציה, לכתוב ברכה. לבסוף הוא זיהה: אבא, יום עב סמח.
הוא נתן לטום חיבוק ענק.
"היום יום יפה מאוד, מה דעתך שנסע לפארק?" שאל אביו, מביט בבנו האהוב.
"מניפיק" אמר טום. אז הוא לא כל כך שלט ביכולת שלו לדבר בשפות שונות כמו שצריך, ולפעמים הוא דיבר בשפות שונות בלי לשים לב.
"צרפתית!" קרא אביו "זאת שפה יפה, ברגע שתשלוט בה לחלוטין, אשמח אם תלמד אותי."
"אבל אני לא מסוגל לקרוא או לכתוב בכלל" מחה טום.
"עדיין, אתה חושב שזה מונע ממך להיות טוב בזה? אתה מדבר כבר ארבעים ושש שפות באופן שוטף, יותר טוב מאלו שדוברים אותם כשפת אם, זה לא מספיק בשבילך? אני עצמי יודע רק שלוש." הסביר לו לוקאש.
טום חייך, והלך לנעול את נעליו.