אושר זה עניין של בחירה

פעם אחת כשהייתי ילדה קטנה
הורי שאלו אותי מה ארצה מתנה
רציתי להיות מאושרת
ילדה שטוב לה, ילדה משוחררת
אבל ידעתי שזו משאלה קשה להגשמה
משאלה עמוקה עם המון כוח ועוצמה.

ואני, בתור ילדה קטנה
שיחקתי עצמי תמימה שלא מבינה
הבטתי בהם, שקטה מתמיד
גמגמתי וביקשתי לענוד על היד צמיד
למרות שניסיתי להראות שזה לא מבוקשי
הם הביטו בי בחיוך ואמרו: "כל מה שתבקשי"

חייכתי, אף על פי שניסיתי משהו אחר לשדר
אך כנראה שהחיוך שלי את אותו המקרה סידר.
בלילה שמעתי אותם מתלחשים
גאים בעצמם שיקנו לי צמיד מרשים
ואני, שרק רציתי להיות מאושרת
נעשיתי יותר ויותר מעורערת.

הבוקר בא, נתקלתי באיש חכם
הוא הבחין בהרגשתי והביט בי במבט חם
"מה קרה ילדה קטנה? מדוע את עצובה?
גם הורייך עזבו אותך? כמוני את עזובה?"
"גם?" חשבתי בליבי בחרפה.
ואז הוא חזר לביתו – קרטון על הרצפה.

הבטתי בו ולא הבנתי את הנעשה
הוא היה מאושר, שמח בחלקו ולכל עבר חיוכו נשא
"איך אתה מאושר?" העזתי לשאול
"אדם מאושר הוא לא אדם שיש לו הכל"
"אז אם כך, מהו אדם מאושר?" שאלתי מבלי להתבייש
"אדם מאושר הוא אדם שבכל יום מודה על מה יש"