"חבר ילדות" פרק 30 +31

"לא אליסון אני לא העשה את זה",אמרתי מרחיקה את החבילה
"את כן זואי…..אם לא באלך למצוא את עצמך שוב שיכורה ומסוממת,החיים שלך יהרסו לאט לאט",צחקה
"את פשוט חולה",אמרתי בעצבנות
"אני יודעת",חייכה
"מה את רוצה שאני העשה?",שאלתי
"אני שמחה שאת מאשרת",חייכה ונתנה לי את החבילה
"הערב ליד הבר של מייסון,יחכה לך בחור שם הוא יתן לך את הכסף,ואת תתני לו את זה,תגידי לו שזה חבילה שלימה",אמרה וזרקה את הסיגריה
לקחתי את החבילה בעצבנות והלכתי

חיכיתי לבחור הזה ליד הבר
ואז הוא בא…
"יש לך את מה שצריך",שאל והסתכל בצדדים שאף אחד לא שם לב אלינו
"כן…",אמרתי ונתתי לו אותו
לפתע נידות של שוטרים עצרו במקום ונכנסתי ללחץ,לא זה פשוט לא קורה ליי,שוטר אחד תפס אותי בחוזקה ושם לי אזיקים
"אני נישבעת שזה לא שלי",אמרתי בבכי
הוא לא הקשיב לי והכניס אותי לנידת

"זואי הנדרסון אז מה?,משחקת איתנו משחקים?",שאל שוטר וישב מולי
"אני לא….אני נישבעת שזה לא שלי,בחיים לא נגעתי בדברים האלה זה פשוט….",עצרתי והורדתי את ראשי
"כן כן כבר שמעתי את הסיפור הזה…'זה לא שלי בחיים לא נגעתי בדבר הזה' לא זואי הפעם את לא תשחקי איתנו….",אמר
התפרצתי בבכי כבר לא יודעת מה לעשות,זה פשוט סיוט,פשוט חרא של חיים!
"אז זואי,ממתי אתחלת להביא חבילות?",שאל
"אני בחיים שלי לא עשיתי את זה…אני בסך הכל עשיתי את זה בגלל….",עצרתי שוב כשאני מדברת בבכי
"מישהו האיים עליך?.,.",שאל
לפתע שוטר אחר נכנס ולחש משהו לשוטר שחקר אותי
"נסיים את השיחה הזאת…..בנתיים תכניס אותך למקום סגור וקטן עד שנמצא את כל ההוכחות שזה לא שלך",אמר והם לקחו אותי
הכניסו אותי לאיזה מקום קטן ומסריח,היה שם עוד בנאדם שממש אפחיד אותי,כשהשוטרים הלכו והוא ישב לידי
באתי לקום אבל הוא עצר אותי….
"אני באתי מדן….הוא אמר שאם משהו קטן רק משהו קטן שרומז שזה הוא ,הוא רוצח אותך",אמר כשהוא תופס בשערי בחוזקה ואז שחרר אותי
כל כך רציתי למות עכשיו…..
נישארתי חצי יום במקום הזה ,עד שראיתי את ההורים שלי מתקרבים אם עוד איש והשוטר
"זואי נסיכה שלי ",בכתה אמא וחיבקה אותי
"אמא תעזרי לי בבקשה אני מתחננת….לא נגעתי בזה…",בכיתי
"נעשה הכל כדי שתצאי אני נישבעת לך יהיה בסדר",אמרה ותפסה את פני
"זואי הוא היה העורך דין שלך…",אמר אבי
"שלום זואי….אני אנדרו,אני מבטיח לך שנוציא אותך מפה",אמר
הסתכלתי עליהם מקווה רק שהם אומרים
"זואי אנחנו צריכים לסיים את החקירה לפחות לדעת מי הכניס אותך לזה",אמר השוטר
הלכתי שוב לחדר הזה יושבת מולו
"אם זאת לא את ששלחת את זה,אז מי?",שאל
"אני….אני לא יכולה",הורדתי את ראשי
"זואי אם מישהו מאיים עליך את חייבת לדבר…",הסתכל אלי
"אתם מבטיחים לי שתסגירו אותו?",שאלתי
"כן נעשה הכל שהוא לא יפגע בך ושירקב בכלא",אמר
"זה דן….דן ג'ונסון",אמרתי
השוטרים הסתכלו אחד על השני ואז קמו
"את יכולה לחזור הביתה זואי..",אמר והוציא אותי
ביציאה כולם חיכו לי,אוסטין ומלודי,ההורים שלי,בראיין ואלונה
כולם רצו אלי וחיבקו אותי חזק והרגיעו אותי

"זואי?…אפשר להכנס",אימי שאלה
הנהנתי
"אני מצטערת…..השארתי אותך ברגעים קשים….",ישבה לידי ואמרה
"אמא זה בסדר,אני רק שמחה שחזרת",אמרתי בחיוך
"כמה התגעגעתי אליך בובה שלי",חיבקה אותי חזק
"גם אני",חייכתי
"אני רוצה שנחזור לבלות,הערב אנחנו יוצאים כמו משפחה רגילה למסעדה הכי יקרותית,ומחר אני ואת עושים יום שופינג ענק",חייכה
"מקובל אלי",צחקתי וחיבקתי אותה
לבשתי חצאיית פעמון שחורה,גרביונים שחורים אם נקודות,חולצה ארוכה וורודה צמודה,ונעלי בובה וורודות,השארתי את השיער פזור שארך ממש,התאפרתי קצת וירדתי
באוטו ישבתי ליד אוסטין
"אני מצטער זואי…..מצטער על הכל",אמר
"הכל טוב…",אמרתי
והוא חיבק אותי
ישבנו במסעדה והכל היה מדהים בידיוק כמו פעם….השבועים עברו מהר,עדיין לא מצאו את דיין ולא השאירו אותי לבד לדקה,והיום יום ההולדת של אוסטין הוא כבר יהיה בן 18,אהאהאה ועוד פחות מחודש נגמר הלימודים כמה אנחנו מחכים לזה

"זואי?",הסתובבתי וראיתי את דני
"היי(?)",הסתכלתי אליו
"שמעתי שהערב זה יום ההולדת של אוסטין",אמר
"אממ….כן,אתה בא?",שאלתי
"כן ומקווה ש….אני הראה אותך והזכה לריקוד איתך…",אמר בחיוך
"אהה….כן למה לא",חייכתי
והוא הלך אם חיוך,דני הוא ילד ביישן מאוד אבל ממש חמוד,כמה עושים מימנו צחוק ומשפילים אותו,רק בגלל הפעם האחרונה שנתן וורד לאשלי,אשלי צחקה אליו ואז כולם גם,ביום הזה ממש שנאיתי את אשלי….