הדלת הצבעונית פרק 2

"אני לא יכולה יותר להיות כל כך עייפה!", עניתי לניקול שהייתה סקרנית וסרקה אותי בעיניה האפורות הגדולות.
"כולנו עייפים לפעמים", היא אמרה בעייפות, "את לא צריכה להגזים עם זה".
הבטתי בה במבט בלתי אמין. "אבל…", התחלתי להגיד. אחר כך עצרתי כי ידעתי שאסור לי להגיד.
"אבל מה?", היא שאלה. שוב, סקרנית.
"אה.. אבל לא כולם עייפים", שיקרתי לה שוב והרגשתי רע.
היא צמצמה את עיניה האפורות ולאחר חייכה חיוך קטן.
כבר הגענו לבית שלי. קפצתי מן השביל בהקלה ולאחר פניתי לעבר הדלת שלי. "להתראות!", צעקתי לה ושלחתי לה נשיקת אוויר.
"מה להתראות? בואי לפה!", עמדה שם במבט רגוז. "מה קרה?" שאלתי אותה.
"למה את לא נותנת לי חיבוק?", היא חיבקה אותי חיבוק חזק ומחניק, "את היום בעננים".
חיבקתי אותה חזרה ופניתי שוב לדלת ביתי.