כן…אתה יודע לשלוט בי

"למה את צועקת ??"
"כי אתה לא מקשיב !!! למה אתה לא מבין ? אמרתי לא !"
"ואני אמרתי כן!"
"אתה שאלת אותי , ואני אמרתי לא …פעם הבאה אל תשאל את דעתי אם אתה לא רוצה לשמוע את מה שאני אומרת" דימעה זלגה מעיניי וממש קיוויתי שהוא לא רואה אותה , לא רוצה שהוא ידע שנפגעתי ,
לא רוצה שיחשוב שאני ילדה קטנה שבוכה על כל שטות …גם אם זה נכון.
הסתובבתי מהר ונכנסתי למטבח והתחלתי לנקות את הכלים , יופי כאן אני אוכל לבכות והוא גם לא ישמע בגלל הרעש שאני הולכת לעשות עם הכלים,זה מה שחשבתי – קיוויתי.
הוא בא מאחורי חיבק אותי והכניס את ראשו בין הכתף שלי לבין הלחי , נישק את הלחי שלי ולחש לי "סליחה דני…" המים עדיין זרמו , ואני כולי בהלם
הנחתי את הצלחת – היא יותר נפלה מאשר הנחתי…
העובדה שהוא ביקש סליחה הזכירה לי למה התחלתי לבכות – לא ששכחתי ..פשוט זה זרע מלח על הפצעים – והדמעות התחילו לרדת עוד ועוד , בליבי קיללתי את עצמי
למה אני לא יכולה פעם אחת לא לבכות ?? למה אני תמיד צריכה להיות כזאת תינוקת
"דני?…" הוא כנראה הירהר למה אני לא עונה לסליחה שלו , הוא סובב אותי אליו וראה את הדמעות שלי זולגות , מה שגרם לעוד דמעות , ולעוד שנאה עצמית וקללות בראשי .
"למה את בוכה ??" הוא לא הבין למה קיבלתי את זה כלכך קשה..גמאני לא לא הבנתי..
ניגבתי את הדמעות ונשמתי עמוק …"הכל בסדר" מה זה קשור עכשיו ?
למה אני משקרת ? הוא לא שאל מה קורה .
הוא חייך וליטף את ראשי , "די דני , אני אמרתי שאני מצטער..לא התכוונתי לפגוע בך ככה..סולחת לי?"
ניסיתי להחזיר לו חיוך מספק "כן..ברור" הוא הצמיד את גופי לשלו ולרגע שכחתי את הסיטואציה שאני נמצאת בה , ריחו היה נעים ושיכר את חושיי וגרם לי לסחרחורת , הוא הצמיד אותי לשיש ולא הבנתי מה הוא עושה ולאן היד שלו נעלמה ואז פתאום לא שמעתי רעש מעצבן מאחוריי…הא נכון המים !!
הוא הרים אותי על השיש , ופתאום הייתי בגובה עינייו , הוא פתח את רגליי ומשכתי אותו אליי , חיבקתי את צווארו ושפתיו הרכות והחמימות נצמדו לשלי וגרמו לי לשכוח מהכל .

כמה מעצבן זה שהוא יכול לשלוט ברגשותיי..