וואן שוט הארי&אליס

וואן שוט הארי&אליס:
הלכתי לאזכרה שלה. אני זוכר את מה שקרה לה כאילו זה קרה אתמול. נסענו לקולנוע לראות סרט, חמישה ימים לפני יום השנה שלנו עד שמכונית התנגשה בנו. אני זוכר איך פרצתי בבכי כשסיפרו לי שאני שרדתי והיא לא. אני זוכר איך הייתי שבור. היום זה חמש שנים אחרי שהיא מתה. אני זוכר שנסענו לסרט אך היא לא הרגישה טוב וחזרנו הביתה. אני זוכר את כל מה שעברתי איתה. אני זוכר שהיא אמרה לי להגשים את החלום והגשמתי. החלום שלי היה להיות זמר.
~פלאשבק~
אני ואליס ראינו את התוכנית "אקס פקטור".
"אתה חייב ללכת לתוכנית הזאת!" התלהבה אליס.
"אני לא, אני שר גרוע." אמרתי.
"מה פתאום! אתה שר מדהים והחלום שלך זה להיות זמר!" היא אמרה לי.
"אני לא חושב שאני ארשם לתוכנית הזאת." השבתי.
"אוף," היא אמרה מבואסת.
"סורי," אמרתי מתנצל.
"לא נורא." היא אמרה.
"רוצה ללכת לקולנוע?" שאלתי.
"אוקיי," היא אמרה.
"טוב תלכי להתארגן וגם אני אתארגן." אמרתי והיא לקחה את הבגדים שלה והלכה להתארגן. (הם גרו באותה דירה~ הערת הכותבת).
כשהיא ואני סיימנו להתארגן נסענו במכונית שלי לקולנוע. אני נהגתי. כאשר הגענו אליס אמרה "הארי."
"מה אליס?" שאלתי.
"אני לא מרגישה טוב." היא אמרה.
"בואי, נחזור הביתה." אמרתי.
"אתה בטוח?" היא שאלה.
"כן בואי," אמרתי והתחלנו לנסוע חזרה.
פתאום שמענו רעש חזק של מכונית מאחורינו ולפני ששמנו לב למשהו המכונית התנגשה בנו והתעלפנו.
~סיום פלאשבק~
אני זוכר גם שגיליתי שאליס לא בחיים כמה נשברתי. והיום אני באזכרה שלה.
הסוף!