לוותר על הכישרון?

סחטו כבר את כישרוני.
סיפור אחר סיפור לא נראה לי הגיוני.
אני יושבת על הכיסא מול המחשב.
חושבת על החיים בצורה אחרת.
ושואלת את עצמי, תגידי את מוותרת?
לא יודעת, אולי אוותר?
אולי ימצאו אותי בסיפור אחר?
סיפור כזה מוזר, שעדיין לא כתבתי.
אפילו שאני אמרתי שהחיים קשים.
לא צריך להישאר בלי מילים.
אין לי עכשיו מילים לכתוב.
את ההשראה אצטרך לעזוב.
אולי ליום-יומיים.
או שבוע-שבועיים.
כישרוני הוא לא מכונה על גלגלים.
מתכתית כזאת עם מילים.
מילים רעות, של קנאה.
מילים טובות, של אהבה.
עדיף כבר לא לוותר על הכישרון.
אולי אהיה הסופר המוזר הראשון?
לא נראה לי…
יש כאלה מלא…
ואולי אשקע בעולם אחר?
טוב יותר?