הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 47
אנדרו לא הרגיש סתם כעס. זאת הייתה שנאה טהורה. רצון עז לנקום, תיעוב, שנאה עמוקה. הוא כבר לא הרגיש את אותם הפרפרים שהרגיש כאשר רק ראה את פרל, הוא כבר לא היה מאוהב בה, אבל עדיין, המוכר ההוא פגע בה וזה העלה את חמתו של אנדרו. הוא נטל את החרב שבריאן השליך, בזמן שבריאן עצמו היה עסוק בלהעיר את נופר, שאפילו ללא הכובע המשיכה לישון על רצפת הקומה השנייה שמעליהם.
אוון בינתיים ניסה לטפל בפרל בעזרת אמברוזיה ונקטר, ודמעות עמדו בעיניו.
אנדרו רץ כמו צ'יטה ועמד לחסל את המוכר. לחתוך אותו לקוביות ולזרוק אותן ליונים כמאכל. גלים שטפו אותו, כאילו השליכו לו אבן למרכז הרגשות וכעת אדוות קטנות מציירות בו מעגלים.
אנדרו נופף בחרב שלו, מנסה לאזן אותה ביד שלו, אבל היא הרגישה לו כבדה מידי.
הוא החליט שאין לו מה להפסיד והוא תקף את המוכר והשקיע את כל הכוח שלו בחרב ובדחיפתה קדימה. החרב ננעצה בבטנו של המוכר ועברה דרך הצד השני בכוח, והאיש התחיל להתפורר לאבקה צהובה.
אנדרו הרגיש חולשה תוקפת אותו. עודף האדרנלין הושקע במקומות הלא נכונים, ככל הנראה, כגון בראש שלו, מה שגרם לכאב ראש, או ביד שלו, מה שגרם לכאב, כאילו היד שלו מתבשלת באיטיות מעל להבה גבוהה והוא לא מסוגל להניע אותה.
"ידעתי" מלמל בריאן מאחוריו. אנדרו סובב את ראשו וראה את בריאן מוחה אבק מפלצות צהוב מהשיער החלק שלו.
"מה ידעת?" שאל אנדרו.
"הוא היה מפלצת" אמר בריאן "מפלצות מתפוררות לאבקה כאשר הורגים אותם."
"הוא היה נראה דווקא אנושי במיוחד" ציין אנדרו.
"נכון" הסכים בריאן "אבל מפלצות מסוגלות להסוות את עצמן בצורה של בני אדם, זאת לא בעיה בשבילן, הם פשוט יודעות איך, והן עושות."
"כלומר, שהן משנות צורה איך ומתי שרק בא להן?" שאלה נופר, שכבר התעוררה לחלוטין.
"בדיוק" אמר בריאן.
פרל השתעלה שיעול קטן, וכל תשומת הלב ניתנה לה.
אוון הרחיק את החנית המוכתמת בדם מהאזור ושפך נקטר על הפצעים. פרל עיוותה את פניה מכאב, אך כל הבטן שלה הייתה מכוסה דם, והיה ברור שחייבים לטפל בה, ושפצעים בסדר גודל כמו אלו שהיו לה, גרועים בהרבה מהבעת הפנים.
אוון לבסוף הניח את הבקבוק על הרצפה בידיים רועדות. בריאן מדד לה דופק בזמן שאוון באופן מסתורי נעלם משדה הראייה שלהם.
טום עדיין מצמץ בכבדות כדי להתרגל לאור. צבע העיניים שלו היה בהיר מתמיד, והן היו אדומות, אך לא היה סימן לדמעות.
"היא תשרוד את זה" אמר בריאן "היא תחייה."
אוון חזר אליהם, עם יותר דמעות.
"אוון?" שאל טום.
"מה?" הוא שאל בקול חלול.
פרל פקחה עיניים.
"אתם… כאן" היא אמרה.
אוון חייך אליה חיוך, והיא החזירה אליו חיוך נדיר.
היא ניסתה להתיישב.
"אפשר לפזר את ההפגנה" היא אמרה "אני בריאה."
אף אחד לא זז. היא קמה על הרגליים ולקחה את היד של אוון, ובאותו רגע היה ברור שנולדה אהבה חדשה ביקום.
תגובות (7)
לקוראים של הסיפור: הארכתי בשלושה פרקים את הספר, בשבילכם, ויש כבר רעיון, אפשר אבל ליישם אותו עם דמויות חדשות, או עם הדמויות הישנות. אם תחליטו שעם דמויות חדשות, יתווסף לספר הזה גם אפילוג.
פרק מעולה :)
נ.ב:
מזה אפילוג?
העם החליט פה אחד וזה כמובן הפה שלי ☺☺☺☺☺ מבקשת אפילוג בתקווה שיהיה חיובי תודה ממני בקי ♥♥♥♥
אפילוג = אחרית דבר, מה שמתרחש אחרי, כלומר, כמה שנים אחר כך וכדומה. אם יהיה אפילוג, כלומר שהדמויות יהיו חדשות.
כרגע יש את בקי שבעד אפילוג. יש עוד משהו?
אני בעד אפילוג!!!
אבל מה? אתה מאריך רק בשלושה פרקים?
זה לא מספיק!!
תמשיך במאה ויותר, או שתעשה עוד עונה…
יערה, אני כותב עוד סיפור מיתולוגיה יוונית, אבל השאלה היא האם יהיו דמויות חדשות או לא? אם יהיה אפילוג, אז הדמויות שיגיעו יהיו חדשות, אבל גם אם לא יהיה אפילוג, הרעיון יהיה זהה. החלטתי שהקוראים יחליטו, כיוון שאני מסתדר עם שתי הבחירות.
ת-מ-ש-י-ך-!-!-!-!-! ותעשה אפילוג ואם מה שהסברתה שם למעלה זה נכון
אז סביר להניח שאני מאוד מאוד אוהבת אפילוג