" חבר ילדות " פרק 21

המשכתי ללכת רק מבקשת לא להתעלף ליד אוסטין אין לי כוח עכשיו לדאגה שלו….נתפסתי בקיר מרגישה שהכל מסתובב לידי
"זואי….",לפתע בראיין נכנס והתקרב אלי
"היי…",אמרתי עוצרת מנסה להיראות רגיל
"מה יש לך?,הכל בסדר?",שאל
"כן….טוב אממ….אני העלה לחדר שלי….",אמרתי
"תגידי את מושגעת?,או פשוט חושבת שאני טיפש,את ממש לא נראת טוב מה קורה….",תפס אותי ושאל
"כלום בראיין……אני עייפה,בסדר…..עזוב….",אמרתי בקול חלש
וברגע שאתחלתי ללכת שוב,שוב הייתה לי סחרחורת ושוב ראיתי שחור ונפלתי בידיו של בראיין……

מנקודת המבט של בראיין

כשנכנסתי לבית של זואי,ראיתי אותה נצמדת לקיר,כולה חיוורת וחלשה,לא הבנתי מה יש לה,אבל ידעתי שהיא לא בסדר,אבל היא לא רצתה להגיד לי עד שהיא התעלפה….
היא התעלפה ולמזלי עלי….
"אוסטין….",אמרתי בקול ולחוץ
אוסטין בא והתקרב מיד
"מה קרה?",הוא הסתכל על זואי והתקרב אליה,השכבנו אותה על הספה,והוא התקשר לאמבולנס
תוך 10 דקות הם הגיעו ולקחו אותה
אוסטין עלה איתה בנידת ואני לקחת מונית,התקשרתי למלודי ולא ידעתי אם גם לדיין….לבסוף התקשרתח גם אליו
ראינו את אוסטין יושב לחוץ,מלודי התקרבה אליו והיא חיבקה אותו מרגיעה אותו
"נו אמרו משהו?…",שאלתי
"עדיין לא…",אמר אוסטין
"היא תיהיה בסדר,היא שרדה תתאונה הכל היה בסדר….",הרגיעה אותו מלודי והסתכלה על שנינו
ראינו את דיין מתקרב במהירות
"איפה היא?,היא בסדר?",שאל
"אנחנו עדיין לא יודעים…..",אמרה מלודי
הרופא התקרב אלינו
"מי מהמשפחה של זואי אנדרסון?",שאל הרופא
"אני….אני אח שלה…",קם אוסטין ואמר
"ומי אלו?",שאל והסתכל עלינו
"חברים קרובים נו אך זואי?"שאל אוסטין
"התאונה פגע בה מאוד….כמו שאתם יודעים במצב שלה לא רואים הרבה אנשים חיים…..הבעייה שזואי התאמצה יותר מידי…..היא חייבת לנוח אחרת זה יפגע בה מאוד,יש בה הרבה לחץ,בימים הקרובים היא שוב מסוגלת להתעלף היא חייבת לנוח כל השבועים האלה…..היא התעוררה עכשיו אבל היא חלשה,מי שרוצה לראות אותה,חייב להיות איתה רגוע ובסדר….",אמר הרופא בחיוך קטן ואלך
"תודה",אמר אוסטין
עמדנו מול החדר שלה בנתיים ראינו דרך החלון,כמה אחיות שמכניסים לה תרופות,זואי הייתה חלשה

חזרה לנקודת המבט של זואי

התעוררתי שוב מוצאת את עצמי בבית חולים,אוסטין ישב בכורסה לידי,דיין ישב בכיסא ליד מלודי ובראיין
"זואי?…..",אמר אוסטין בקול חלש והתקרב אלי,כולם הסתכלו עלי והתקרבו
"מה שוב קרה?",שאלתי קמה לאט לישיבה
"קרה ש…."אוסטין אתחיל לדבר אבל בראיין עצר אותו
"את התעלפת",אמר והסתכל אל אוסטין שהוריד את ראשו
אחרי כמה שעות שהם היו הייתי,אחד אחרי השני
ואז הייתי אם דיין