תמיד תהיי לי מאושרת-פרק 22

נקודת מבט של אסי.
ישבתי ליד תהל, היא לא דיברה, לא אכלה, לא שתתה, רק בהתה בקיר, מדי פעם ירדה לה דמעה קטנה אבל היא מיד נגבה אותה.
"תהל.. בבקשה תאכלי משהו לפחות" התחננתי.
היא לא ענתה. התייאשתי.

אתמול בערב הודעתי לאמא שלה על מה שקרה.. היא הלכה והגישה תלונה במשטרה וקבעה לה תור לפסיכולוג.. בכל זאת היא חייבת לדבר על מה שקרה לה.
יצאתי לגינה לעשן, אחרי כמה דקות תהל הצטרפה אליי, היא הסתכלה על הסיגריה ואז עליי, לקחה לי אותה מהפה וזרקה, לא אמרתי לה כלום על זה, היא התיישבה איתי בספסל נדנדה ושמה עליי ראש.
"אני אוהבת אותך." היא אמרה. פעם ראשונה שהיא דיברה היום.
חייכתי.
"אני אוהב אותך יותר."
"אסי? אתה לא נגעל ממני עכשיו? אתה לא מפחד?" היא שאלה.
"למה שאני אגעל ממך בדיוק?" שאלתי בפרצוף מוזר.
"כי..לא יודעת בדרך כלל זה מרתיע בנים.." היא היססה כזה.
"את האישה של החיים שלי, אני בחיים לא אוותר עלייך" אמרתי בביטחון.
היא חייכה, הרגשתי את זה.
היא הרימה את הראש , התקרבה, הרגשתי את הנשימות שלה, התנשקנו.

"אני בביתתתת" שמענו שאופיר נכנסת.
היא יצאה לגינה, חיבקה אותנו והלכה לחדר שלה.
"ממממ מה את אומרת? נעשה ערב פיצה וזכרונות מהילדות?" שאלתי. אני ותהל היינו חברים טובים מגיל חמש בערך.
"חחח רציני?" היא חייכה.
"הכי רציני" חייכתי גם אני.
"חחח מה יש לך תמונות שלנו ילדים וזה?" היא צחקה.
"כן יש לי תמונות שלך, הילדה הכי יפה עם הלחיים השמנמנות והמתוקות שלך" צחקתי. היא גם צחקה ונתנה לי מכה בכתף "הייי חצוף" היא צחקה.
"חחחחח עכשיו את הכי יפה בעולם" צחקתי.
היא שמה לי ראש על הכתף חזרה ושתקנו. פשוט שתקנו.

נקודת מבט של אופיר.
הייתי קצת בפייסבוק ואז קיבלתי הודעה.
'את באה למסיבה היום?' סהר כתב.
'כן מה אכפת לך?' עניתי ואחרי שנייה הוא התקשר.
"מה?" עניתי בעצבים.
"חחח עדיין עצבנית על הבוקר?" הוא היה נשמע משועשע.
"ראבקק סהר היינו ביחד מלא זמן, איך אני לא יהיה עצבנית? אתה פאקינג משחק בי כמו בובה על חוטים" התעצבנתי.
הוא צחק.
"מה אתה צוחק?" שאלתי.
"אופיר היינו ביחד ונפרדנו מה את עושה סיפור? מה את רוצה שאני אתקע עלייך כל החיים?" הוא שאל.
"סהר אנחנו נפרדנו רק לפני שבוע" אמרתי.
"ו..?" הוא שאל.
"איך תוך שבוע עברת הלאה?!" שאלתי.
"עבר לי ממך. האהבה פשוט נגמרה" הוא אמר.
"אתה יודע מה? האהבה שלי נגמרה מזמן" אמרתי בעצבים וניתקתי את הטלפון.
אני שונאת אותו, הוא מטריף לי את כל החושים.

– 20:00 בערב-
התחלתי להתארגן למסיבה.
בחרתי שמלה שחורה ארוכה שכולה פתוחה מאחורה, עקבים שחורים גבוהים מאוד, איילנר עבה במיוחד, מסקרה, אודם אדום, סידרתי את השיער לבייביליס לצד ואני מוכנה.
ירדתי למטה, אסי ישב על הספה ותהל לידו. הם הסתובבו אליי,
"אין מצב שאת יוצאת ככה מהבית" אסי אמר.
"אסי אני הולכת ככה. שעה עד שהתארגנתי" התלוננתי.
"תשמרי על עצמך" הוא אמר, חיבקתי אותו ואת תהל, לקחתי תיק שחור, הכנסתי בתוכו כסף, מסטיקים, פלאפון ויצאתי מהבית.
הגעתי לבית של ילדת היום הולדת.
"חייםם שלייי" חיבקתי את ירין, ילדת היום הולדת.
"אהובתיי איך אסיט הרשה לך לצאת מהבית?" היא שאלה בשוק.
"חח הרשה הרשה, קחי זה בשבילך" אמרתי והבאתי לה את המתנה, חיבקתי אותה והתחלתי לעשות סיבוב במסיבה, חיפשתי בעיניים שלי את סהר, כמובן הוא ליד הבר, שיוריד כבר את הכובע המכוער הזה.
"תרשי לי להזמין אותך לריקוד?" מישהו בא אליי מאחורה, הסתובבתי, הוא היה נראה טוב, ממש טוב.
"חחח בשמחה" חייכתי. סהר הרים את המבט שלו אלי ישר ועשה לי מבט של' תיזהרי'.
התעלמתי ממנו וחזרתי להסתכל על החתיך.
"אז מה? איך קוראים לילדה היפה?" הוא שאל וחייך, אמאא יש לו גומות חולשהה.
"אופיר אביב" חייכתי.
"ולך?" הוספתי ושאלתי.
"עמית גורן" הוא חייך.
חייכתי אליו. באיזה שהוא שלב הוא התחיל ממש להיצמד אליי באופן לא נעים. הרגשתי ממש לא בנוח.
"אממ עמית? אתה יכול לזוז קצת?" שאלתי
"למה? חשבתי שאת אוהבת את זה" הוא המשיך להיצמד אלי.
"עמית בבקשה תתרחק" ביקשתי.
"לא רוצה" הוא אמר.
"תתרחק אומרים לך. מה אתה לא מבין עברית?" סהר בא מאחורה והתערב בשיחה. עמית הסתכל עליי ואז על סהר והלך.
"תודה" חייכתי.
השיר 'מאושרת' התחיל להתנגן.
הסתכלתי על סהר בחיוך קטן כזה.
"אז שנרקוד לזכר הימים הטובים?" הוא שאל וחייך.
הרמתי אליו מבט בחיוך והנהנתי להסכמה.
הוא תפס בידי והתחלנו לרקוד. נעשה מסביבינו מעגל גדול כזה והאורות המעועמים היו רק עלינו.
"אני מריח קאמבק באוויר?" הדי.גי שבמקרה הוא חבר טוב של סהר שאל.
התחלתי להיות אדומה וסהר רק חייך.
השיר נגמר.
"אז מה? קאמבק?" סהר שאל.
"אני לא יודעת סהר.. אני פוחדת להיפגע שוב.. בימים האחרונים התנהגת אליי כל כך מגעיל" היססתי.
"יש לך עד סוף הערב להחליט, אם לא תעני לי אני יבין את הבקשה שלך ויעזוב אותך בשקט" הוא אמר, נתן לי נשיקה בלחי והלך.
מה הוא משיר אותי להחליט עכשיו?? כדי שהוא ישחק בי כמו אחת הזונות שלו??
יצאתי החוצה לגינה..קצת שקט.. שמתי רגליים בתוך מי הבריכה וחשבתי.
כדאי לחזור אליו? הוא סתם אומר?
שמעתי צעקות שקטעו לי את המחשבות. היה מעגל אחד גדול סביב משהו.. וכולם צעקו.
התקדמתי לאט לאט ללב המעגל וככל שהתקרבתי ראיתי, זה סהר שלי, שוכב שם בלי הכרה.
"סהר?סהר?" התיישבתי לידו בלחץ.
"תזמינו אמבולנססס" צעקתי.
הוא לא התעורר.
האמבולנס הגיע תוך כמה דקות.
"מי עולה איתו לאמבולנס?" הפרמדיק שאל.
"אני אני" קפצתי ישר. הוא הנהן ועלינו לאמבולנס.
"חכי בחוץ" הרופא אמר שבאתי להיכנס עם סהר.
התיישבתי על אחד הכסאות וטמנתי את הראש בידיים שלי. מחכה לתשובה שהכל בסדר.
"איפה הבן שלי?"שמעתי מישהי צועקת.
זאת אמא של סהר.
"אופירי חמודה איך הוא?" היא באה אליי.
"אני לא יודעתת אני דואגת לוו " התחלתי לבכות. היא חיבקה אותי וניסתה לעודד אותי.
אחרי כמה דקות הרופא יצא.
"מי עם סהר ביטון?" הוא שאל.
"אני" אמא של סהר ואני אמרנו ביחד.
הרופא התקדם אלינו..
"טוב תראו.. המצב של סהר החמיר..אנחנו חייבים לנתח בדחיפות" הוא אמר.
"מה זאת אומרת החמיר? מה היה לו?" שאלתי ללא הבנה.
"סרטן" הרופא אמר.

מהההה?? איךךך?? למה הוא לא סיפר לי??