"תפנה ימינה, תראה אפר. "

"אודליה…" הוא ליטף את ראשה והיא פקחה עיניה אט-אט בעייפות.
"זה לא טוב לישון בחוץ, את עוד תצטנני ." חיוכו היה נעים אך צל דאגה נשקפה מעיניו, היא הביטה סביבה וראתה את ה'אסון' שקרה לאחר הסופה, בתי העץ היו הרוסים מעט וענפי העץ היו שבורים.
"אני אלך לאורווה, אחרי מה שקרה וודאי רוחם של הסוסים לא שקטה." היא הנידה בראשה שילך לאורווה. הוא קם ממקומו והחל להתרחק ממנה, היא ניסתה להתעלם מהעובדה שהוא רצה להגיד לה דבר מה אך הלך.
היא קמה מערמת העלים אשר שכבה עליה וסילקה את העלים אשר היו על שיערה, היא הרגישה מעט… בודדה.
היא התחילה לצעוד לאן שרגליה הובילו אותה . היא נכנסה לביתה שהיה שומם, "המשפחה יצאה ליער לקטוף פירות" קיוותה בליבה שהכל בסדר, ושלא יחזרו בקרוב. אך.. משאלת ליבה לא התגשמה. אחריי דקות רבות היא שמעה צעדים מתקרבים ולחישות של אנשים מחוץ לביתה, רגליה התחילו לעלות במדרגות , היא הייתה מבוהלת, זה קורה עוד פעם. היא סגרה את הדלת בשקט, קולות צעדים אשר עולים במדרגות החלו להישמע וליבה הלם במהירות, היא הרגישה רע.
עיניה הביטו מבעד למנעול, היא הבחינה בצלליות של אנשים אשר מתווכחים , כבר כמה פעמים חוזר הדבר, הוריה רבים ומה שנותר לה לעשות זה להתחבא ולקוות שלא יקראו לה. היא כבר הצליחה לשמוע את הכלים שנזרקים על הרצפה מרוב כעס.
היא נותרה במקומה ללא ניע , היא הרגישה שאם תזוז המזל הרע יתממש ויקראו לה. אחריי זמן מה שלא יכלה לנתק את גופה מהדלת, שקט השתרר , המחשבה היחידה שעברה בראשה ברגע ההוא 'זה נגמר ' .היא חיכתה עוד זמן מה, ואכן. אפילו לא לחש קטן לא נשמע- הקלה מילאה אותה. היא סובבה את ראשה אל החלון וראתה שחשכה עטפה את פני הכפר, היא זחלה אל מיטתה וקיוותה שהלילה יעבור בשלווה.

צרחות רמות החלו לבקוע מיתוך בתי הכפר, ובמיוחד מביתה, צהלת סוסים נשמע מהאורווה וריח עשן החל לעטוף את חדרה , היא התעוררה ועיניה נפערו לרווחה. היא החלה להשתעל בקול רם בעוד שהאש התחילה 'לאכול' את דלת חדרה. הצרחות שלא הפסיקו גרמו לה לרעד בלתי פוסק, היא קפאה במקומה ולא הצליחה לזוז.
רוח פרצים החלה לנשוף מהחלון והשריפה החלה להתפשט במהירות רבה יותר. הנערה שהבחינה בחלון הפתוח- סיכוייה לחיות, לא חשבה פעמים והחלה לטפס על החלון בזריזות, גובה הקפיצה שהיא הייתה אמורה לקפוץ, בהחלט לא היה קטן, היא ספרה שלוש פעימות לב נשמה כמה פעמים כדי להירגע קצת, וקפצה מהחלון.
גופה שרר על הרצפה , היא הרגישה כאבים עזים ."אימא.." היא החלה לייבב. גופה כאב והצרחות מביתה כבר נעלמו אך עדיין נשמעו צרחות רמות אף יותר מהבתים שסביבה, שעלו בלהבות גם הם. הלילה היה אפל, ועשן השריפות החל להתפזר.
היא הצליחה לעמוד ,רגליה כאבו, אך למרות כל הכאב שהרגישה- היא התחילה לפסוע באיטיות לתוך היער כאשר שביל דם ארוך ניצב מאחוריה. היא הלכה זמן על גביי זמן ביער האפלולי, לא יודעת איפה היא. כאשר היא פנתה ימינה, אחריי זמן רב של הליכה בשביל ישר, היא ראתה את הכפר שלה, כפר של אפר.
"אם תפנה ימינה, תראה אפר
תמשיך קדימה, תצוץ תקווה.
תשאר מאחור, העבר יינצר והעתיד יהרס." המילים נפלטו מפיה והיא נפלה על האדמה, היא הרגישה יד מלטפת אשר אומרת לה שהכל בסדר. היא פתחה את עיניה למחצה "דין..?" היא הושיטה את ידה.