סוף-פרק 3

מייק התעורר בגלל משהו מחוספס ורטוב, שעבר על פניו. הלשון של גילבור. בדרך כלל הוא היה מנער את גילבור ממנו, אבל העובדה שהוא נמצא לצידו, גרמה לו להרגיש בטוח. הוא התיישב. הכלב הדני הענק נעץ בו עיניים חומות, גדולות ומבולבלות. "גם אני לא מבין מה קורה פה." אמר מייק לכלב וליטף את ראשו. גילבור כשכש בזנבו. מייק התרומם והחל ללכת. הוא עצר בעצמו שנייה לפני שהגיע לקצה המשטח שעליו עמד. מולו, הוא ראה קצוות של בניינים, אולי החמש קומות האחרונות? ואת כל החלק התחתון של הבניינים שקוע מתחת למים. הבלאגן שלט. מכוניות מנופצות, עמודי תאורה שבורים, ומיליון חלקים של חפצים לא ידועים. ואז הוא קלט שהוא עצמו על גג בניין. "אלוהים אדירים… מה קרה כאן?" הוא הסתכל סביבו. שום סימן לחיים, שום סימן לאנשים. ואז הוא שמע קולות. על הבניין מולו עמדו שני אנשים וצרחו לו משהו. תינוק? תינוק. יש תינוק בסכנה. "צריך לעזור להם גילבור." מייק אמר לכלבו שרחרח בינתיים עוד חלקים לא מזוהים, שעפו ברוח. "אבל, איך נגיע אליהם?" מייק חיפש מסביבו משהו שיוכל לשאת גם את גילבור וגם אותו, ויצוף על פני הממים. אבל בשום מקום על הגג לא היה משהו כזה. "איפה הסירות הקסומות שמופיעות באורח פלא כשאנשים צריכים אותם?" מייק שאל, ספק את עצמו ספק את גילבור. ואז עיניו נחו על לוח סולרי גדול שהיה מקובע בגג. "בוא נקווה שזה יצוף." מייק חייך לגילבור, בעוד הוא מתקדם לעבר הלוח.

"אתה מוכן חמוד?" מייק עמד עם הלוח על קצה הגג, אוחז בקולר של גילבור. השניים נעמדו על המשטח ומייק חשב לעצמו: "זה יהיה כיף, כמו בפארק המים שמתגלשים על אבובים על מגלשה תלולה." זה לא הרגיע אותו במיוחד, משום שהוא תמיד פחד לעלות על המתקנים האלה. "שלוש, שתיים… אחת!" מייק נאחז ככל יכולתו בלוח הסולרי ובגילבור ונחת בחוזקה על המים.

גילבור התנער. מייק הרשה לעצמו לפקוח עיניים. הלוח צף. תחושת הקלה אפפה את מייק. הוא צחק אל גילבור, שהיה מאוד מבולבל ומאוד רטוב. "הכל בסדר." המשיך מייק, מסדיר את נשימתו. הוא חתר בעזרת ידיו לכיוון הבניין. כשהתקרב יותר, הוא ראה נערה, בערך בת גילו, אוחזת בתינוק בידה השמאלית, ובידה הימנית במרפסת קטנה, כנראה כאמצעי טיפוס. "שמעתי שיש כאן תינוק שצריך עזרה?" מייק אמר לנערה. היא הסתכלה עליו במבט כועס. "גיבור. טוב שלא הטבעת אותו ואותי." קולה כעוס יותר מפניה. "סליחה? עשיתי משהו רע?" הוא שאל, מביט בנערה שהחלה לעצבן אותו מאוד. "נפלת למים עם הלוח הסולרי והכלב המרייר שלך, שנייה אחרי שהרמתי את התינוק. אם הייתי מאחרת בשנייה הוא היה מתהפך עם העגלה וטובע." היא המשיכה בהטפת המוסר. "אבל לא איחרת בשנייה." מייק התחכם. הילדה נאנחה בעצבנות, ולרגע היה מייק בטוח שהיא חצי נערה חצי שור. הוא חייך כשחשב על זה. "למה אתה מחייך?" תבעה הנערה לדעת. "כלום. סתם. אני מייק. את צריכה עזרה?" הוא שאל. "אני סם. וכן, אני צריכה עזרה." היא חייכה בפעם הראשונה בכל השיחה, בפעם הראשונה בתחילת המסע שלהם ביחד, מסע שהם אפילו לא יודעים עליו. ואז נשמעו צעקות של ילד וילדה.