חיי(זר) בינינו-פרק 1.

ערב זרוע כוכבים.
משהו הפר את השקט ביער.
עצם בלתי מזוהה עמד להתנגש באדמה במהירות שיא.
זוג אוהבים שהיה במקום,לא העלה בדעתו מה עומד לקרות כאשר לפתע,התנגש חפץ כל שהוא באדמה ופרצה אש.
״זה מטאור?״שאלה הנערה,מבוהלת.
״אני ניגש לראות..״אמר הבחור,אוחז בידו פנס.
הבחור הצעיר נכנס לתוך היער,כאשר לתדהמתו גילה רכב חלל עולה באש,ופצועים.
פצועים הזועקים לעזרה.
״עזור לנו..״נשמע קול נשי..״הצילו.״
כשהוא מתקרב ומבחין בה,תקועה מתחת להריסות, מדממת.
הוא אזר אומץ וניסה לחלץ אותה.משך ומשך כשהיא נאחזת בו.
היא נראתה מוזר.חייזרית.
היו לה עיניים יפיפיות עם אישונים זרים.כמו אישוני חתול.
היא דמויית אדם,כשדם פורץ מפיה.
״אני לא מצליח לחלץ אותך..״אמר הבחור..״אני הולך להזעיק עזרה.״
לא!״היא פקדה עליו.״אני אמות.״
נשימותיה נעשו כבדות.הבחור ניסה להושיט לה עזרה ללא הועיל.
כעבור מספר דקות..היא מתה.
ההריסות מחצו את גופה וגרמו למותה.
הבחור הביט בהריסות הנשרפות,מנסה לאתר מישהו בחיים.
אך, לא איש. כולם,נהרגו בהתרסקות.
כולם,חוץ מאחד.
״לא תאמיני למה שראיתי עכשיו..״חזר הבחור לאהובתו.
״מה ראית?״שאלה הנערה.
״חללית חייזרים שהתרסקה.״אמר הבחור.
״..באמת?״היא לא האמינה לו..״אתה בטוח שאין לך חום?״
״נשבע לך ביקר לי..״הוא אמר,כשלפתע הם הבחינו בגבר צעיר.
דמוי אדם.עם עיניים ירוקות עם אישונים כמו שהיו לבחורה.
הוא לבש מין חליפה אפורה.
היו לו פנים יפות כאלו.פנים מסתוריות.
במצח היה לו כמו מין יהלום קטן כזה.
גם הוא היה פצוע.
״תוכלו לומר לי איפו העיר הקרובה?״הוא שאל..כאשר מעט דם נוטף מצד הפה שלו.
״..במרחק כמה קילומטרים..״ענה הבחור..״אתה בטוח שאינך זקוק לעזרה? אתה פצוע.״
״..אני בסדר..״הוא אמר.
שכן, הבחור התפלא אייך הם יודעים את שפת בני האנוש.
לאחר המפגש זה בניהם..הוסיף הבחור לסרוק את היער.לאחר שהבין שכל מי שהיה עימו על הטיסה,נהרג.הוא סבל מדימומים.במשך ימים שלמים,שהה ביער,מתקדם יותר ויותר אל העיר.
עד כי נפל מאפיסת כוחות והתמוטט.גופו כבר לא יכול היה לשאת בנטל. הוא היה מותש.
כשהתעורר,מצא עצמו בחדר לבן.בין קירות זכוכית.
פצעיו נחבשו.
כשהוא מחובר למוניטורים שונים.
אחד מהם, מדד את גלי המוח שלו.אחד ניטר את קצב פעימות הלב.
לקחו ממנו דגימות דם.,ד.נ.א,פיסות עור.
כעת, הוא כמו חיית מעבדה.
הבחור, קם מין המיטה סורק בעיניו את המקום המוזר הזה.
מצמיד ידיו לזכוכית המשוריינת.מביט בהכל,במבט עצוב.
כשלפתע, הוא מבחין בשרה,שהביטה בו.
״..הוא ער..״העירה שרה את תשומת ליבו של אחד המדענים שעובד עימה.
״..ניתן לו להתאושש קצת ואז נתחיל סידרת בדיקות.״אמר חברה לצוות.
״בדיקות?״הוא חשב לעצמו.מתחיל להבין מה הם עומדים לעשות לו.
״במה נתחיל?״שאלה שרה.
״..לדעתי נתחיל מהלב.נראה האם הלב שלו דומה ללב אדם.נעשה לו אקו.״אמר הפרופסור..״את המוח אני שומר לסוף..זה הדובדבן שבקצפת.״
״אתה לא מתכוון לפתוח לו את החזה.נכון?״שאלה שרה שהתנגדה לכך.
״אחר כך.קודם נבדוק מבחוץ איך הלב פועם ואז נראה מבפנים איך הוא בנוי.״אמר הפרופסור.
שרה הביטה בבחור.שהביט בה.הוא הרגיש,שדינו נחרץ.הוא פשוט הרגיש את זה.
כמו כן קיננה בו הרגשה תמימה ששרה היא קרן האור היחידה שלו במקום הנוראי הזה.
שכן,הם יבתרו אותו ויחקרו חלק חלק בגופו.
מציפורניי הרגליים ועד תאי המוח.
״לא!״היא קרא חרישית,מביט בהם במבט עצוב,כשקצב הלב שלו מתחיל להאיץ.
מאוחר יותר, נשלחה שרה לקחת ממנו דגימות דם.
״אני לא אפגע בך..״ היא הבטיחה לו,כשהוא ממאן להושיט בה את זרועו.
״..מה אתם עושים לי?״הוא שאל אותה.
״..בודקים אותך.אתה מעט פצוע..״היא ענתה לו.
״..אל תשקרי לי..״הוא אמר תופס את ידה כשהיא מחדירה את מחט המזרק לוריד שלו.
היא הביטה בו במבט מלא רחמים..כאילו מרככת את המכה.
״איך קוראים לך?״היא שאלה אותו.
״טיי..״הוא ענה..
״אני שרה..״היא חייכה,מוציאה את המחט ומחטאה את המקום.
״אני רוצה לצאת מיכאן,שרה..״הוא אמר,נסער…״אני לא רוצה למות.״