חייה של לונה -פרק 9- (זה לא טלנובלה!!!)

ספיישל פסח!!! פרק ארוך! סליחה על החפירות!!! זה נראה כאילו הסיפור לא מתקדם לשום מקום! בווזזז!!!!! בכל מקרה ~תהנו!~ -_-

*******************************************

עלינו לקומה השנייה. כשנפתחה דלת המעלית נכנסנו למסדרון ארוך מאוד!
"איפה אנחנו?" שאלתי את אולגה. היא חייכה אליי ואמרה "פה חדרי אורחים." המבטא שלי קצת הצחיק אותי, אבל המראה שלה היה ממש מפתיע. חוץ מקול די עמוק יחסית לאישה, יש לה שיער בלונדיני טבעי חלק וקצר, אסוף בשתי צמות, ופנים נאות יחסית. ממש רציתי לשאול אותה למה היא עובדת פה ועוד בתפקיד כזה. היא פתחה את אחת הדלתות הגדולות ולפניי היה חדר ענק!! עם מיטה ענקית, מלאה בכריות אדומות בורדו, וכך גם שאר החדר, בעיקר אדום כהה. המיטה היא זו שמשכה את תשומת ליבי ראשונה! קודם כל היא נראתה כל כך מפוארת! סדינים ושמיכות! זה נראה כל כך רך ומזמין שפשוט התאמצתי ממש קשה לא לרוץ אליה ולנחות על כולה!! היא נכנסה לחדר ופתחה ארון גדול מהפינה השמאלית. היא שלפה כמה שמלות, כמה זוגות נעליים (כמובן שרק אחת תספיק בשבילי!! בוזזזז!!) וסט ענק של מבחר תכשיטים. אח"כ היא ניגשה להוציא עוד משהו ופרסה לפניי מבחר של 4 מסכות שונות. שאלתי את עצמי מה אני יעשה איתן ולמה?
"כריס ביקש במפורש, את ללבוש אחד מאלה." היא הביטה בי בחיוך.
היססתי ועניתי: "אוקי.." היא חייכה ואמרה לי לבחור מה ללבוש. ביקשתי ממנה קצת עזרה בבחירה, כי כמצופה מכריס, הכול היה ממש מפואר!!! לבסוף החדר הוא זה שעזר לי לבחור. הרמתי את השמלה בצבע בורדו העשויה בדים של קטיפה, משי מבריק וסאטן כולם בצבע אדום. זה היה יפיפייה. בנוסף למחוך המפואר,זה נראה כמו תלבושת של נסיכה. בחרתי מגף המכוסה בד קטיפה גם הוא בצבע בורדו ומסכה שגם היא התאימה לסט הזה.
אולגה אישרה במבטה את בחירתי בחיוך. "זה להוריד אפשר?" שאלה והצביעה על המגף החדש שלי שקיבלתי מהמרפאה. רק המחשבה שהצבע הכחול הזה ישבור את כל היופי הזה עצבנה אותי. "אני לא יודעת אם אני יכולה." עניתי. היא הושיבה אותי על קצה המיטה והסירה את המגף בעדינות. הרצועות עשו רעש מעצבן (אתם יודעים.. הסקווצ'ים האלה…).
הקרסול שלי לא היה נפוח או משהו. היא ביקשה ממני לחכות ופנתה לחדר האמבטיה שלפחות הוא היה בגודל נורמאלי. היא לקחה את הערכה לעזרה ראשונה (מסתבר שיש כאלה גם לעשירים אבל התוכן שלהם יקר במיוחד!) היא הוציאה משם כמו מין גרב אורטופדית בצבע שחור, רק שהיו בה חורים באזור העקב ואזור האצבעות, כך שהיא עטפה לי רק את הקרסול. ה"גרב" הייתה עבה וייצבה לי את הרגל כמעט כמו המגף. היא הביאה את אחת הנעליים ורצתה לראות אם אני אוכל ללכת עם זה. קמתי והכול היה בסדר!
אולגה עזרה לי להתלבש וסגרה לי את המחוך ממש צמוד!
"אולגה! לא… יכולה… לנשום!!" הצלחתי לסנן בין השיניים.
"סליחה, עכשיו טוב?" אמרה. "כן." נשמתי לרווחה. "הרבה יותר טוב."
אולגה סידרה לי "קצת" את השיער בצורה מדהימה! ואיפרה אותי, אז בקיצור ממש דמות מהאגדות!!!
שמתי את המסכה האדומה על פניי וזה היה פשוט מושלם! מה שהלחיץ אותי היה כל הרעש וההמולה שבאו מלמטה. "מה השעה?" שאלתי את אולגה וסימנתי לה ביד על שעון.
היא לא ממש ידעה לענות לי אז היא פשוט הביאה לי את שעונה לראות. השעה הייתה שמונה ועשרים! אולגה שמה לב שהייתי בלחץ אז היא אמרה: "בואי, את מוכן, כריס לחכות למטה." היא פתחה את הדלת, יצאנו. היא הצביעה לכיוון שמאל ואמרה לי: "לכי עד סוף, מדרגות ימינה." הבטתי בה במבט מבוהל. היא רוצה שאני אלך לשם לבד? ועוד מדרגות?! מה אם אני אפול?!?!?! היא חייכה אליי במבט מעודד ואמרה: "יהיה טוב, את להצליח וגם יפה!". חייכתי אליה בחצי חיוך. היא חיבקה אותי ונתנה לי דחיפה קלה להתחיל ללכת. אז הלכתי לאורך המסדרון הארוך והגעתי לסופו. הבטתי ימינה ושם היה גרם מדרגות שהוביל לכניסה של הבית, ששם דרך אגב, היו מלא!!!!! אנשים!!! קיבלתי בוודאות חום! הידיים שלי התחילו להזיע וחום הציף את פניי. החזקתי במעקה, נשמתי נשימה עמוקה ועמדתי לעשות צעד ראשון. בדיוק שנייה לפני שרגלי נחתה על המדרגה הראשונה יד הסירה את ידי מהמעקה והחזיקה אותה בחוזקה. "ערב טוב לך נסיכתי." אמר בקול צלול כריס. הוא לבש בגדים שחורים ונראה כמו נסיך!!!! (עאעאעאעאעאעאעאע!!!!!! הצילו!!!! חתיך עולמי הולך לגנוב את נשמתי!!!!!!!!!!!!)
"ערב טוב." עניתי בלחישה, כולי סמוקה וזה ממש השתלב עם כל האדום שלבשתי.
כריס צחקק ואמר: "שנרד?"
"כן." הנדתי את ראשי בהסכמה. איזה טיפשה!!! מה זה התגובות האלו?!?! זה לא כאילו אני מסוממת! אבל הוא בהחלט,- מערפל- לי, את החושים…מממ…… (והנה זה קרה שוב!)
ירדנו במדרגות, עוד לא הגענו לרבע של החצי הראשון וכבר הופנה אלינו זרקור. קפאתי במקום. האור כל כך סנוור, וחוץ מזה, מה פתאום זרקור עכשיו?? מה הולך פה?!?!?!
"הכל בסדר," אמר כריס. "בואי איתי, היום את האורחת המיוחדת שלי."
טוב, אז רגגעעעע!!! כמה דברים לא ברורים לי, אני יודעת שזה רומנטי והכל, אבל משום מה משהו פה לא טוב! מאולץ מידי! לא טבעי! לא נורמאלי!!!
"מה הולך פה?" פניתי אל כריס מעוצבנת. הוא לא הספיק להשיב ופתאום נשמע קול ברמקולים שהכריז:" והנה הנער שעומד מאחורי המסיבה הנפלאה הזאת!!! תריעו ל- כריס!!!"
נשמעו צרחות וזעקות עידוד. כריס חייך ונפנף לכולם לשלום. –מה לעזעזל?!-
"ומי זו במסכה?" קרא הקול שוב. "הקהל" הריע. –טוב זה באמת מעצבן!-
כריס פנה אליי ונשק את ידי. "אורחת מיוחדת." אמר כריס.

אז לאחר שירדנו במדרגות ומאמצים רבים (מצידי) לא ליפול, כל הצעירים והצעירות יצאו החוצה לרחבה ברגע שמוסיקה הקצבית והרועשת התחילה להתנגן. פתאום קריסטי, לילי וצ'לסי ניגשו אליי בהפתעה משום מקום!
"לונה?!" שאלה קריסטי בהתלהבות.
"ששש… היא הסוד הקטן שלי." אמר בחיוך כריס וקרץ לקריסטי שהסמיקה תוך שנייה.
"וואו, לונה את נראת מדהים!!! הלוואי עליי!!!" אמרה קריסטי. צ'לסי ולילי הנידו את ראשם ובכך אישרו את דבריה של קריסטי.
"אם כך חבל שאין פה מראה או משהו…" אמרתי בצחוק מאולץ.
"עדיין לא ראית את עצמך?" שאל כריס. "לא." עניתי.
הוא סובב אותי לכיוון החלונות הגדולים ואמר: "תראי." הסתכלתי בחלון וכל מה שראיתי זה מלא צעירים רוקדים למשמע המוסיקה הרועשת.
פניתי את ראשי לכריס באי הבנה. הוא הביט בעיניי ולחש לאוזני: "תסתכלי טוב יותר, על ההשתקפות." כיוונתי את "עדשת הפוקוס" בעיניי ונדהמתי. נראתי ממש טוב! חייכתי חיוך גדול ומסופק. הסתובבתי אל קריסטי ולחשתי (בקולניות):"נראה שדלילה תהיה מופתעת הפעם כשהיא תשאל את "מראה מראה שעל הקיר" מי היפה ביותר בעיר…" התחלנו לצחוק חרישית.
מאחורי קריסטי, בזווית העין הבחנתי בחיוך שמובזק אליי, שם נשען על משקוף כניסת הסלון נער בן גילי, חתיך הורס, שברוב הזמן נראה משועמם מהחֵברַה והרגע הצלחתי לעורר את עניינו…
אמממ… זה נשמע מוכר מאוד…