שמלה ירוקה
התחנה המרכזית. עשר בלילה. דמות קטנה מהלכת מצד לצד, מחכה.
הדמות מתבררת כילדה קטנה וצנומה. שמזהים אותה מרחוק, בעזרת המראה המיוחד;
שמלה ירוקה מכוערת שחילקו לכולן בבית יתומים מבד גס וזול. שיער שחור מהודק בגומייה קשיחה לזנב סוס, עיניים בצבע דבש נוצצות. ממבט ראשון מזהים את דמיונה המפותח של הילדה, ומעטר את פניה חיוך רחב, שאומר הכל וכלום.
איש יורד מהרכבת. עיניים מסתכלות עלייה. בטוחות שהיא מחכה לשווא ומאמינות שהיא סתם מדמיינת שיבואו לקחת אותה, שהיא שוב תחזור לבית היתומים, שוב תקווה נושנה.
העיניים מאמינות שאף אחד לא אוהב אותה, ואולי הן גם צודקות.
"כריסטין," איש טוב-לב פונה אלייה לאחר ששוחחו מעט "קחי את מעילי, קר, את תקפאי למוות"
היא מנידה בראשה לשלילה, "הסבירו לי שמשפחת האומנה תזהה אותי בזכות שמלתי. אם אכסה אותה אז הם לא יזהו אותי, אבל תודה, בכל זאת" אומרת וממשיכה לחכות.
"לא מתייאשת" ממלמל האיש, חושב על גורלה של הילדה.
התחנה המרכזית, שתים עשרה בלילה, חושך גמור. דמות מחכה, לא מוותרת.
נחושה בדעתה לחכות למשפחת האומנה. אפילו שכבר בטוחה שלא יבואו.
היא פונה ללכת. מיואשת. מאחורייה נעצרת מכונית. "את כריסטין?" שואל הנהג.
"כן" היא מהנהנת בחוסר סבלנות.
"כנסי לאוטו" הוא אומר והיא נכנסת מאושרת, נוסעת למשפחת האומנה. מוכנה לחיים חדשים.
תגובות (8)
זה יפה.. עם קצת דמיון אפשר לבנות מזה סיפור.. תחשבי על זה.
להפוך את זה לסיפור המשכים? להמשיך?
אפשר לפתח את זה עוד יותר מהרגע שהיא נכנסה למכונית, אבל זה בכללי ממש יפה ^.^
תודה, אני אבנה מזה סיפור D:
מסכימ ה עם ספיר ועדן.
הטקסט נחמד מאוד. ואת תוכלי ממש לפתח אותו.
תודה (:
אני אתחיל לפתח אותו ^^
לא כתוב הכי טוב. כלומר, את משתמשת בכול מיני מילים שלא בדיוק מתארות את מה שאת רוצה לתאר על הצד הטוב ביותר. אני מניח שככול שאוצר המילים שלך יגדל וככול שתלמדי להפעיל שיקול דעת בבחירת המילים המתאימות להשתמש בהן בסיפור, כך תשתפר הכתיבה שלך.
הייתי ממליץ לך לקרוא הרבה ספרים ולנסות להבין מה המילים שאת משתמשת בהן מביעות בצורה מעמיקה (בדקי את האטימולוגיה של המילים ואת הגדרתן המילונית המדויקת). גם הסגנון שלך מעט לוקה בחסר, אבל גם זה לדעתי משתפר עם הנסיון בכתיבה ובקריאה.
ועוד משהו: העלילה הזאת של יתומה נואשת שמגיעה למשפחה חדשה, אם לומר את האמת, זה דבר די נדוש.
מקווה ששמחת שהערתי/הארתי כמו שקיווית שתשמחי.
חחח כן. האמת, אני קוראת מגיל צעיר. השנה לא קראתי הרבה ואני מניחה שרואים זאת. אנסה לשפר את אוצר המילים בסיפור ואני יודעת שזה נדוש. אבל בכל זאת (;