~גזענות~ קטע על בריונות.
"רוסיה מסריחה"
"זונה"
"חולת מין"
איך שנכנסתי לכיתה המילים של הילדים ננעצו בי בחוזקה.
"מה אין לך לשון? את לא יכולה לענות ?" גילי, הפופולרית של בית הספר שאלה בצחקוק.
אני באמת לא מבינה את עם הילדים, ברוסיה, כולם היו נגדי בגלל שאני יהודיה, וכשכל כך שמחתי שאני עוברת לישראל…להתחלה חדשה, אנשים כמוני, יהודים, הילדים התגלו כיצורים אכזריים פי 2 ממה שהכרתי.
כל יום, כל שניה, כל נשימה…הם לא מפסיקים, ואני שותקת, חוזרת הביתה, בחיוך, "שמחה", "מאושרת", 'היה לי יום מדהים בבית הספר', אומרת כל הזמן, למה אף אחד לא מנסה להקשיב ? למה אף אחד לא רואה ? מה קרה כולם עיוורים ? כל כך קשה לראות ילדה בת 16 שעומדת על חבל דק, וצועדת לפני כולם, אין רשת למטה, אין מי שיתפוס אותי, זה אני נגד העולם.
ובינתיים…העולם מנצח.
"בר, שמעתי מה היה עם רון אתמול בלילה, אפשר גם בחינם ?" הצחקוקים המחרישים התגברו.
ויש גם את השמועות, אני בכלל בתולה, לא היה לי חבר אף פעם, לא התנשקתי אף פעם, אני בקושי חושפת את הגוף שלי, אז למה זה קורה ? למה הם תמיד מוצאים בי את השק אגרוף שלהם ?
לשאול את אותן שאלות שוב ושוב, מייאש אותי, ואני מותשת מלנסות לגרום לכך שירחמו עליי.
הגעתי לישראל לפני 7 שנים, מאושרת, חייכתי חיוך גדול ואמיתי, נישקתי את האדמה, התלהבתי מכל צעד וצעד שלי בכל מקום בארץ המופלאה הזו.
היום…החיוך הוא ישר, הצחוק הוא מאולץ, העיניים אדומות, אבל אני לא נשברת, אני לא פוגעת בעצמי, אני מנסה להילחם, גם לי יש חלק בעולם הזה, אבל האנשים פה לא נותנים לי למלא אותו.
אני לא שונה, גם אני בן אדם, גם לי יש עיניים, ידיים, שפתיים, רגליים, אף, לב…וגם הלב שלי נפגע, למה הם לא רואים שאני בדיוק כמוהם?
למה ?
למה, אני שונה ?
בגלל שאני רוסיה ?
בין כל החושך הזה, מצאתי את האור שלי, חברה אחת, שיודעת בדיוק מה אני עוברת, היא כהת עור, וגם היא עוברת גזענות.
הבטם, אבל הבטם, נשברה לפני שנה, ונשארתי לבד, בלי יד שתומכת בי, הכאב היה עצום, ולא הבנתי למה, למה הם גורמים לכך ? למה הם גורמים לבן אדם לחשוב על לאבד את החיים, המתנה הכי יפה שניתנה לאדם..?
ועוד יום עובר, המילים, הקללות, בזמן האחרון זה הפך כבר גם להיות פיזי, לא רק שהמילים שלהם ננעצו בי, עכשיו גם ידיהם, המכות לא כואבות לי, ההשפלה, השאלות שמכרסמות אותי, למה יש לב אכזר כזה בעולם ? ולמה לא עוצרים את זה ?
למה אני לבד ?
למה ?
ואולי….אולי גם אני אשבר, הרי, החיים הם מתנה, אך מתנה נהרסת, או נשברת, או דועכת, מתנה לא נשארת לעד…אז מה יקרה אם אני אחזיר את המתנה שלי ?
תגובות (41)
יפה מאוד
*למלא – לא כותבים למלות
תודה :)
תיקנתי.
כל גזענות נובעת מאנשים טיפשים.את לא צריכה לבכות בגללם אלא לרחם עליהם כי המקום שהם נמצאים בו קטן הרבה יותר מהזרת שלך.
————
אוי עכשיו אני שמה לב שזה לא אמיתי 0_0 לא משנה אני אשאיר את התגובה.
חחחח
טכנית, אני כן עברתי משהו בערך דומה למה שכתבתי.
אבל תודה :)
אהבתי:) רציתי פעם לכתוב קטע דומה ולא היה לי אומץ להעלות..
למה אין לך את האומץ להעלות ?
ממי את מפחדת ?
תעלי מה שבא לך !:)
למה אין לך את האומץ להעלות ?
ממי את מפחדת ?
תעלי מה שבא לך !:)
ותודה.
ואו! את כותבת מדהים!
תודה :)
אהבתי מאוד מאוד זה מרגש ועצוב לדעת שבאמת יש מקרים כאלו של חסרי לב
תודה :)
זה קורה לי מלא עזבי ישלי תסבוך עם הכתיבה של עצמי ואני תמיד שואפת לשלמות (מה שלדעתי אני לא מצליחה להגיע אליו עם הכתיבה שלי)וכמעט כל דבר באתר הזה נראה לי מושלם יחסית לשלי חחח( לפעמים אני גם מפחדת לתת ביקורת לקטעים כי אני חושבת שהם יותר טובים ממני ומי אני שיתן להם ביקורת.. תסבוך קיצר…) אבל זה ממש קטע יפה! אני חושבת שהיית יותר צריכה להרחיב את התחושות שלה בזמן הבריונות להעמיך יותר, להוסיף עינין מבינה?
אני אשתדל ליישם את ההצעות שלך בסיפור הבא שלי על בריונות :)
ולמה את מורידה מעצמך, אז מקסימום תעלי ותקבלי ביקורות.
אל תזלזלי בעצמך, זה יתנקם בך בהמשך, ואני יודעת את זה הכי טוב מכולם.
אל תזלזלי, את הרבה יותר ממה שאת חושבת שאת.
אם תרשי לי לייעץ לך:
לגבי כתיבה, תתני קו אופי משותף לדמויות בסיפורים שלך, רצוי תכונה שמיחדת אותך. כך שאם כל גיבורי הסיפורים שלך יפתחו מועדון, יקראו לו "מועדון האנשים(?) שהםX" (ולא, "גיבורי הסיפורים של someone1" לא נחשב).
שאיפה לשלמות היא דבר טוב (ולומר את האמת, גם אני לוקה בה :-).) אבל צריך לדעת שיש דרך לשם, למשל אם אני קורא את ה"רומן" (אם אפשר לקרוא לסיפור בן 14,000 מילה, שנכתב על ידי ילד בן 10 ביחד עם אחותו "רומן". ) הראשון שלי, אני רואה יצירה מחרידה. אבל אני רוחש לה כבוד, מפני שהיא הצעד הראשון שלי בעולם הכתיבה.
גם אם את חושבת שאת לא תגיעי לשם. עדיין, כתיבה יכולה להישאר כתחביב ולא צריך לזרוק אותה לפח בגלל שמבין אלפי באי האתר יש טובים ממך. (וקראתי אחד מסיפורייך, ואני מוכן להתערב שאת בחצי היותר טוב של האתר(-: )
לגבי זה שאת לא רוצה לתת ביקורת לדברים שנראים לך יותר טובים משלך, זה בסדר לתת ביקורת. אחרי הכל, גם טולקין קיבל ביקורת על כתביו, ואם נודה בעובדות, ההצלחה של סופרים, בנויה על הביקורות שהם קיבלו. ואם יש לך הצעה לשיפור של סיפור של מישהו, תציעי אותה. ואל תפחדי שהוא יעלב. אם הוא סופר טוב באמת, הוא שותה ביקורות רעות כמו מים.
ואולי יום אחד, כשהוא יעמוד על במות, ויצירותיו יעובדו לכל מדיה אפשרית. את תהיי אחת מהאנשים שהוא חייב להם להם את הרגעים האלו.
מקווה שעזרתי :-)
*להעמיק
תודה על התרגום של השיר:) בזכותך הכרתי אותו וזה שיר ממש יפה!
מזל טוב על בחירת העורכים (:
וואו.
זה בדיוק מה שאני עוברת.
העברת בי דמעות.
זה כל כך קשה, כל כך פוגע…
וכל זה למה? כי אני רוסיה.
כי עליתי לארץ מרוסיה.
גם אנ עוברת את זה, וזה ממש ממש קשה ופוגעני.
אני*
ויש לי שאלה…. את המלצת על עצמך בבחירת העורכים או שהם שמו אותך לבד? ועם את המלצת, אז מה רשמת?
אני כל כך מצטערת על זה שהזדהית עם דבר כל כך מחריד שכזה, אני מכירה את ההרגשה, כי אני עברתי בדיוק אותו הדבר :(
וכן אני המלצתי, ורשמתי סיבה טובה שזה צריך להיות שם.
אוי לי למה?! שימותו את מדהימה
עצובב ! :(
האמת שאפעם לא פגשתי בכזאת גזענות על רוסיים, בכל זאת אני מכירה כל כך הרבה רוסיים, ואני אפילו נראית רוסיה גם כשאני לא יודעת את השפה או מוצאי לא כזה.
אבל את כותבת יפהפייה, תמשיכי כך!
תודה :)
זה סיפור מרגש…העברת את המסר בצורה הכי טובה שיכולה להיות.אנשים פשוט לא מבינים את זה.שמעבר לטמטום שלהם כשהם פוגעים באנשים אחרים,יש אדם,פאקינג אדם שהוא בדיוק כמוהם.גם לו יש לב,גוף,נשמה,רגשות…באותה מידה זה שיורדים עליו יכל לאסוף קבוצה ולרדת על אותם אנשים בדיוק.או על אחד מהם.
אנשים מנצלים את הכוח שלהם לרעה.וזו הבעיה כאן.
אבל צריך להיות חזקים.אני מכיר אישית מישהי שעברה את זה והיא נשארה חזקה.היא לא וויתרה ועשתה הכל כדי להשאר בחיים.עכשיו היא בסדר.ברוך השם יש לה חברות טובות והיא מאושרת.היא לא וויתרה.
אני מקווה שאנשים יסיגו מעט שכל בשביל להבין שכולנו שווים.
מדרג 5 :)
תודה :)
וזה באמת כואב לדעת שהדבר המחריד הזה ממשיך ואף אחד לא עוצר את זה :/
וואו, ממש מרגש.
העברת את המסר בצורה ברורה, העברת את ההרגשות שלך, את מה שאת חווה (יותר נכון הדמות בקטע).
פשוט יפיפיה.
תודה:)
ואוו זה מושלם זה ממש יפה
ולצערי גם ממש נכון
העברת את המסר בצורה כול כך ברורה
וזה פשוט מהמם
וואו , תודה :)
וואו.
פשוט וואו.
את כותבת מדהים..
עם חלק מהדברים אני כ"כ מזדהה..
אבל ת'כלס, כמה פעמים צחקו עלי כי אני ג'ינג'ית?
כי כשאני מדברת אנגלית יש לי מבטא?
או על המבטא של ההורים שלי..
או על כל דבר אחר..
זה עצוב כ"כ שזה אמיתי..
וואו. העברת את המסר בצורה כ"כ טובה, ועצובה…
אני מכירה אישית גם מישהו שעבר את זה. בגלל שהוא עלה לארץ מרוסיה.
אבל הוא עבר את זה בשלום, כי הוא לא וויתר. להפך, הוא החזיר (פיזית ומילולית). הוא היה מקלל את מי שקילל אותו ברוסית -.- בכוונה -.-
אבל זה מטבעו של האדם לפחד ממי ששונה, לא להבין אותו. כי בעיקרון היא באמת לא בדיוק כמוהם. אמנם גם לה יש לב, רגשות, מחשבות, אבל היא קצת שונה מהם. והבעיה של האדם זה שהוא לא מצליח לקבל את מי שלא כמוהו.
פשוט צריך להישאר חזק לאורך כל הדרך. כי מי הם אנשים בשביל אנשים? לא משהו כזה חשוב. לפחות לא בבית הספר. הרי זה בסוף נגמר, כל הלימודים וכל המשחקים החברתיים האלו. וצריך ללמוד שבסוף הם עוד ילמדו את הלקח שלהם.
קטע מדהים. מגיע לו להיות בבחירת העורכים.
וואו הסיפור שלך ממש ריגש אותי (: כל הדברים שאמרת פה זה באמת נכון,בארץ הזאת יש באמת גזענים שונאים רוסים ונוצרים וזה..וזה די דומה לגבי ..זה סיפור אמיתי?
האנשים שעושים את זה נולדו כניראה עם ילדות נורא , הייתי אומר להם ישר בפרצוף מה ניראה לי עליהם לפי דעתי זה נובא מזה : הם פוחדים שזה יקרא להם אז הם ממהרים להראות שלא להתעסק איתם , או שהם עברו ילדות לא קלה . הם בני אדם מיסכנים מאוד … זה יתנקם בהם בבית הספר מלמדים לא לעשות את זה … תמיד יהיה מי שיזלזל בך . חשוב מאוד לא לעשות את זה . יחסית למי שלא קרא את הכל כבר הבנתי מהחמש שורות הראשונות כמה כאב את מראה ואני מעריך את זה . לאותו בן אדם הילדות נהרסה ואי אפשר לפצות על זה .. את הראת לדור חדש את החיים האמתיים … את בן אדם אמיץ מאוד ואיך שאת מביע את זה . זה מאוד נכון . אני מקווה שיהיו מי שיעז גם לתת כזה סיפור גם אם הוא מומצא או לא .
האמת, מעולם לא נתקלתי בגזענות כזו נגד עדות. כלומר, כן נתקלתי בסטיגמות כלפי עדות: פרסים קמצנים, רומנים גנבים, וכדו'. אבל לא ככה.
זה מה שהתכוונתי לכתוב אתמול. רק שהייתי צריכה ללכת ולא הספקתי להגיב.
אבל מאז שקראתי חיפשתי את זה, רציתי לראות אם באמת המציאות היא כל כך חיובית ובסדר כמו שאני רואה אותה. או שאני רואה אותה בצורה מעוותת, לכיוון החיובי.
טוב, יש עוד הרבה דברים שאצטרך לעשות כדי לתקן את ראיית המציאות שלי, אבל הקטע הזה באמת הפך אותה לברורה יותר.
יש ילד ג'ינג'י בכיתה שלי. כביכול, לא משהו 'הו-כה-נורא'. רק אז שמעתי איזה בן אחר אומר שהוא ילד פגום, בגלל שבטח ג'ינג'ים בכלל לא אמורים להיות. פעם הייתה שגיאה גנטית ואז זה התפתח. ואז הוא אמר שוב שהג'ינג'י הוא ילד פגום.
כששמעתי את זה, נזכרתי בכך שכל הזמן קוראים לג'ינג'י הזה בשם "ג'ינג'י". לא בשמו הפרטי. ובכלל, הרבה פעמים מציקים לו. אם בגלל צבע השיער שלו ובכללי.
אז אני מצליחה להזדהות עם הקטע העצוב והמדהים הזה. וזה לא משהו שאנחנו אמורים להיות שמחים ממנו.
אני בוכה עשו ואני מדגישה עשו לי כזה דבר רק בתור "שמנה" "דבה" "ממותה"
על זה נאמר בחיים קשה לאנשים לקבל מישהו שהוא שונה וחדש , הם מפחדים מהזר וזו הדרך שלהם , אבל אנחנו צריכים להיות אנשים טובים יותר מאותם אנשים שמתייחסים ככה לאנשים בגלל דברים שלא בשליטתם ולהיות גאים במי שאנחנו <3
וואו פשוט וואו, את העברת את המסר בצורה הכי טובה שיכולה להיות, סוגדת לך.
שלום רב יקרה,
ראשית אגיד: קטע מקסים עם מסר פועם ומשמעותי. אין ספק שהנושא נוגע ללבך, ומי שקורא בהחלט מרגיש בכך שהנושא הזה מאוד חשוב לך. כמו שכולם פה אומרים, ואני מסכימה עם כולם – העברת את המסר נהדר.
למרות זאת, אציין מספר הערות שעלו במהלך הקריאה, ואקווה שיהיו הן לך שימושיות.
השימוש במרכאות – משפט שנמצא בתוך מרכאות, כלומר, משהו שמישהו אומר, הוא משפט לכל דבר, ולכן יש לנקדו *בתוך המרכאות* עם פסיק, נקודה, סימן קריאה, סימן שאלה וכדומה ככל דבר. אתן דוגמה מהסיפור שלך. המשפט הראשון נפתח ב: ״רוסיה מסריחה״. משפט זה היה צריך להיראות כך: ״רוסיה מסריחה.״ פשוט מאוד להוסיף נקודה.
מתי משתמשים בנקודה ומתי בפסיק? אם מה שכתוב אחרי המרכאות לא קשור למה שבתוכן, נקודה, ואם הוא כן, פסיק. אתן דוגמה:
״שלום לך איציק!״ רן המשיך ללכת.
״כמה טוב לראותך, חנה,״ אמרה רונית.
בנוסף, שמתי לב שאת נוטה לשים רווח לפני סימן בשאלה במשפטים. אין צורך. משפט יכול להסתיים עם סימן השאלה צמוד למילה האחרונה, ממש כך, רואה? מעולה. רווח בא לא לפני סימן פיסוק, כי אם אחריו. ולכן בכל המקומות בהם את עושה למשל ככה: ״רותי אמרה…שלא משנה.״ זה פשוט נראה פחות אסטתי. אמנם הערות אלה נדמות כלא קשורות לסיפור, אך את תופתעי לדעת כמה כוח יש לאסטיות בכתיבה.
עכשיו קצת לגבי התוכן. הדוברת עוסקת בשאילת שאלות, שזה אמצעי מקסים בעיניי, אך באותה מידה מסוכן. אני חושבת שיש קצת הגזמה בשאילת השאלות של הדמות, ושהיא בהחלט מסוגלת להרהר בלי כל הסימני שאלה, אלא להתעמק בסיפורה שלה עצמה, מבלי כמו, להאכיל את הקורא בכפית בשאלות שהוא כביכול כנראה אמור לשאול את עצמו במהלך קריאת הסיפור. לדעתי, אם הדוברת בסיפור לא רק שלא תשאל את השאלות, אלא תציב אותן כעובדות, המסר יבוא בצורה הרבה יותר מרתיעה ובולטת.
כל הכבוד על הכתיבה, בהחלט נהניתי לקרוא, והמשיכי ככה!
בעיניי הסיפור שלך מדהים.
יש בו כול מה שקטע צריך להכיל.
אני חשובת שזה פחות סיפור (כפי שכתבת בשם הסיפור) זה יותר כמו קטע קריאה על בריונות.
אני חושבת שזה נפלא ואני אהבתי את הקטע עד מאוד.
ריגשת אותי.
אני יודעת שזה ממזמן[
אבל זה מושלם.
את כותבת מדהים, וזה כל כך נכון.
יש לי ילדה רוסיה בכיתה והיא פשוט עוברת את זה כל הזמן!
זה איכסה.
לא משנה, גם אם הרוב לא עושים את זה, וגם אם מדווחים, תמד תיהיה את הקבוצה הזאת שתנסה לתפוס אותך ברגע כזה שתוכל לרדת עליך בגלל זה כל החיים.
אני אטמרת?!!?!?
עונש מוות!
סתם לא. לאנשים דוחים כאלה מגיע עונש הרבה יותר חמור, כמו לעבור את כל מה שהם עברו.