כתר הקיסר – פרק 3 – ג'וש

III
ג'וש

היי .
אני ג'וש קמרון ואני ממשיך מכאן עד לפרק 5, בואו נמשיך.
אחרי שכריס יצאה כולם החלו לדבר אליה.
אני אצטט לכם את תגובותיהם של הקבוצות:
"איך היא מסוגלת ?" – שולחן המקובלים
"וואוו . סח'תין על המעשה !" – שולחן הגותים
"לפי הנראה , המוח שלה לא היה מסוגל לעקל את העובדה שמלודי
התלכלכה בגללה והחלה לצעוק."- שולחן החנונים
"חה חה חה חה חה חה ! חרר חררר , חה חה חה !" – שולחן הטיפשים
רק השולחן שלנו אכל בשתיקה , אולי מפני שלא ידענו איך להגיב.
השתיקה הייתה מלווה במבוכה שלנו . כאילו, דווקא כריס,
שהיא דווקא מהקבוצה שלנו, הייתה צריכה לעשות את זה ולהביך אותנו?
אתם טעיתם אם חשבתם שיקבלו אותנו בסבבה כי הרי כריס היא זאת שעשתה
את זה, לא אנחנו, אבל אם אחד מאיתנו מקבל יחס שפל בגלל מעשה שעשה,
הקבוצה מקבלת אותו יחס כמוהו. חיכיתי לצלצול שיגאל אותנו מעיני הסובבים,
ועד שהפעמון צלצל הרגשתי שעבר לו יום שלם, למרות שבסך הכול עברו רק 10
דקות.
כשנשמע הצלצול יצאתי ראשון מהקפיטריה, מוכן לחנוק את כריס הזאת.
מה היא חשבה לעצמה, כשצחקה על מלודי במקום לבקש סליחה כמו ילדה
מחונכת?!
הייתי עצבני שלא שמתי לב שאני מחפש אותה בכל בית הספר , במגרש הכדורגל ההומה ילדים גדולים ומסריחים מזיעה,בגן השעשועים שבו ילדים קטנים בני 6-8 העיפו זה על זה חול כמו משוגעים,במועדון השח של החנונים,באולם הספורט,שלמעשה חשבתי
שכבר אמצא אותה מזמן. הלכתי לכיתה בחזרה כשראיתי שכולם כבר יוצאים לחצר
בית הספר.
כשנכנסתי לכיתה קיוויתי שכבר אמצא אותה אבל לא, היא לא הייתה שם. הסתכלתי
על המקום שבו היא יושבת ליד אנבל בשורה השלישית של כסאות ושולחנות, אבל התיק
שלה לא היה שם, ואז הכתה בי האמת.
כריס ברחה. ברחה מבית הספר.
"כריס ג'ונסון , את כל כך הסתבכת !" צעקתי בייאוש.
גררתי את עצמי בעצבנות מהכיתה אל החבר'ה הממוצעים וספרתי להם שכריס
ברחה.
"אוי. אוי אוי אוי." אנבל הייתה על סף בכי, "מה עושים? אם המורים יגלו
שהיא ברחה,יסלקו אותה מבית הספר ." בהתחלה לא הבנתי מדוע היא בוכה
כי יסלקו את כריס מבית הספר ואז נזכרתי שהן החברות הכי טובות.
"נגיד להם שהיא הלכה לאחות ושוחררה מבית הספר כי לא הרגישה טוב." הציע
אלואיס.
"ואם הם יבקשו פתק מהאחות שכריס באמת הייתה שם ושוחררה ?" שאלה גוון
ולעסה את המסטיק לימון-חמוץ שלה שהדיף ריח רענן.
זאת באמת הייתה בעיה.
"נשחד את האחות." חייכתי בנבזיות.