dont stop me now/ what dosnt kill you make you stronger- פרק 1

שרון-

זה לפני 4 שנים, אבל עכשיו אני שוב לבד.
כל חברי היתחתנו וממני היתרחקו ואני עדיין לבד.
אני כמעט לא זוכרת שום דבר מהיום הזה למזלי הרב.
הייתי בת 17 בלבד וכבר איבדתי את הורי.

~~לפני 4 שנים~~~

האמבולנסים מיהרו, הסירנות הבהבו והחרישו את העוברים ושבים.
הצלחתי לצאת ממכונית המאזדה של הורי בנס.
אבי ואמי לא הצליחו לצאת והם ניחנקו ודיממו למוות.
לא יכולתי לעזור להם, בקושי יכולתי לעזור לעצמי, שיערי החום הארוך התבלגן וניכרך בקצותיו
ועיני הירוקות-כחולות התעקשו להיעצם , עורי החלק היתמלא בפצעים מלאי דם וקנה והיה לי קושי רב לינשום.
אחים הרימו אותי על האלונקה, ניסיתי לדבר אך כל רחש שהייתי מוציאה מפי כאב .
חיברו אותי להנשמה ולכמה מכשירים נוספים, הרגשתי הקלה פיזית אך לא נפשית.
האנשים באמבולנס ניסו להרגיע אותי אך הם לא הצליחו, לא היה צריך לספר לי שהם אינם, ההורים שלי.

אחרי זה, אני זוכרת שהיתעוררתי בחדר לבן כשכל פצעי היו חבושים ושאני לבושה בבגד נקי כחול.
לצידי היו 2 אחיות ודוקטור שרשם במחברתו.
אחות אחת הוציאה מידי את מדד הלחץ דם והשניה חידשה את האימפוזיה.
'היא היתעוררה' שמעתי את האחות
'איפה אני ' מלמלתי למרות שידעתי.
'בבית חולים חמודה, נסביר לך אחר כך' אמר הדוקטור
אני ידעתי, אני לא הבנתי, איך?
רק רצינו לנסוע לבקר את סבתי בבית החולים ובסופו של דבר אני מאושפזת.
היתי שם בערך 4 חודשים, הרב היה משעמם, עד שיום אחד..

~~יום אחד~~

כבר יכולתי לעמוד על רגלי, אבל רק עם קביים , ראשי ומחשבותי כבר היו צלולות ורב פצעי כבר נירפאו חוץ מפצע אחד, השבר הגדול, בלב .. על אובדן הורי….
באותו היום ניכנס לחדרי איש גבוהה ובעל מראה סמכותי, בידיו החזיק מסמכים ומזוודה.
אחריו ניכנסו האחיות שהיו לידי מהיום הראשון והדוקטור הגבוהה בעל השיער המאפיר.
אחרי שיחה קצרה הבנתי שהוא עורך הדין של הורי, היה.
'הוריך אמרו שאם יקרה להם משהו את תעברי לאחיו של אביך' אמר עורך הדין.
'איפה הוא גר בכלל?' שאלתי בחשש
'כדאי שתישבי' אמר עורך הדין והיתישבתי על המיטה הלא נוחה שעליה אני ישנה כבר חודשיים.
'הוא לא גר בארץ' שוק ראשון 'הוא גר בלונדון' שוק שני
הרגע ניפרדתי מהורי עכשיו אתם רוצים שאפרד מכל מי ומה שאני מכירה?!
ידעתי שלא משנה מה אומר בכל מיקרה ישלחו אותי לשם…
וצדקתי.. היתלוננתי והיתלוננתי אבל בכל מיקרה אחרי 3 חודשים נוספים עליתי על מטוס ועפתי ללונדון… חודש לפני יום הולדת 18