Need For Speed – פרק 11
-נואליה-
נכנסנו אל הבית השקט, תחושה קרירה במקום הגדול מיד מילאה אותי.
״לעזאזל!״ שמעתי את אלכסה מלמלת, היא הביטה על כל סנטימטר שמסביבה.
״את גרה פה?״ היא שאלה בהלם, היא לא רגילה לראות פאר כזה, ואת האמת גם אני לא.
אני לא קשורה למקום הזה, לא קשורה לאף מקום אם חושבים על זה לעומק.
איבדתי את מקומי בעולם, לפני שלוש שנים…
״לא כזה כיף כמו שזה נראה״ מלמלתי כמעט לעצמי, אבל אלכסה שמעה את דבריי.
״צרות בגן עדן?״ שאלה אותי עם גבות מכווצות, טיפסנו בגרם המדרגות המפואר אל עבר הקומה השנייה.
״צרות היישר מהגיהנום״ מלמלתי לעצמי, אבל הפעם, אלכסה לא שמעה את דבריי, היא רק התרכזה בפאר של האחוזה בה אני גרה.
נכנסנו אל חדרי הרחב, אלכסה הסתכלה על הכל מסביב בעיניים פעורות, כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים, שרק רוצה להניח את ידה על הכל.
״את כל כך ברת-מזל נואל, הלוואי והייתי גרה במקום כזה״ היא חייכה לעברי באיזה שהוא חיוך מנחם, ראו את הברק שבעיניה שהביטה מסביבה.
״אז מאיפה את במקור?״ שאלתי אותה סקרנית, היא רק אמרה שויקטור מצא אותה לפני שנתיים ברחוב.
״אמא שלי נפטרה בלידה שלי, ואבא שלי לא רצה אותי, הוא זרק אותי אצל משפחה אומנת״ אמרה במילמול קל, מתיישבת על מיטת האפיריון שלי.
״ברגע שיכולתי ברחתי משם, גרתי ברחוב שבועיים, ואז ויקטור מצא אותי, כשכמעט אנסו אותי״ הסבירה עם חיוך קטן.
״הגיבור שלנו״ צחקקתי בהומור, מנסה להסתיר את הכאב שלי מאוחרי חיוך מזויף. חיוך רחב התרחב על פנייה תוך כדי שהיא מצחקקת.
–
ישבנו לצד שולחן קטן במרפסת הגדולה שבחדרי, נוף האוקיינוס בשעות הבוקר המוקדמות שלוו כל כך.
״אז מה הסיפור שלך?״ שאלה אותי אלכסה, מביטה בי בעיינים סקרניות, עד עכשיו זאת רק היא שפתחה את ליבה בפניי.
״מה את רוצה לדעת?״ שאלתי אותה בחיוך קטן, מקפלת את רגליי לחיקי, שמיכת צמר עבה עוטפת את כתפיי וגופי.
״איך לעזאזל הגעת מפה״ אמרה והביטה מסביבה, ״לקווינס?״ השלימה את דברייה.
״יצאתי לריצה, לא שמתי לב כמה זמן רצתי, או לאן, והגעתי לקווינס״ אמרתי בחיוך קטן ריק מהומור ומשכתי בכתפיי, מפנה את מבטי ממנה אל עבר הגלים הנשברים ברכות על החוף הרחב.
״ואת ויקטור איך הכרת?״ שאלה אותי, סיבבתי את פניי בחזרה אליה, גם היא הביטה בחוף השלוו.
״כמה גברים שיכורים התקרבו אלי, ניסו לאנוס אותי, וויקטור הופיע משום מקום, עוזר לי, הוא ושון״ סיכמתי את כל אירועי אתמול בבוקר בקצרה.
זה כל כך הרבה יותר ממה שזה ניראה, המטען הרגשי שלי כל כך כבד ממה שאמור להיות לנערה בגילי.
״יש לך כל כך הרבה מזל שויקטור הגיע, כל כך הרבה בחורות נאנסות ונרצחות בשכונה הזאת, ויקטור כל כך אובססיבי לעזור לאנשים, במיוחד לבחורות כאלה, בגלל שון״ אמרה אלכסה והפנתה את פנייה בחזרה אלי מהחוף הבהיר.
שמש חמה החלה לטפס למרומים, ובהדרגה השמים הכהים הולכים ומתבהרים.
״בגלל שון?״ חזרתי על דברייה כמו הד, מבולבלת נורא.
״את לא יודעת ?, ויקטור לא סיפר לך?״ שאלה מופתעת.
״אני מכירה אותם כמעט יום״ אמרתי לה במשיכת כתפיים קטנה.
״האחות הקטנה של שון, אמילי, נאנסה ונרצחה, ושון אוכל את עצמו שהוא אשם״ אמרה לי, הלב שלי החסיר פעימה, בגלל זה הוא היה כל כך נחוש להוציא אותי מהשכונה הזאת.
בגלל זה הוא איים עלי לא לחזור לשם, לא להתקרב בחזרה אל השכונה הזאת.
כשכל הזמן הזה חשבתי שהוא רק שונא אותי, מסיבה לא ברורה.
״לא ידעתי״ אמרתי במשיכת כתפיים, כל כך רציתי ללכת אליו, לבקש ממנו סליחה, למרות שלא עשיתי שום דבר רע.
אבל כנראה בואי למסיבה רק הגבירו את תחושות האשמה שלו.
״את יודעת… את גם טיפה דומה לה״ אמרה אלכסה בחיוך קטן, וזה רק אישר לי את חששותיי, הוא כל כך פחד שיקרה לי דבר דומה, בגלל זה הוא איים עלי.
״שמעתי אותו ואת ויקטור רבים בגללך במטבח, שון צעק עליו כי הביא אותך לפה, וויקטור אמר לו שהוא חייב כבר להתגבר עליה״ אמרה אלכסה בקצרה, מספרת לי כל כך הרבה.
״וואו, אני..י לא ידע..עתי שאני גורמת לו לכל זה״ גמגמתי בשקט, אלכסה הביטה בי בעיניים חמות.
״אל תדאגי, הוא יתגבר על זה בסופו של דבר״ חייכה לעברי חיוך מנחם ישר ויפה.
תגובות (5)
תמשיכי !!
מושלם המשךךךך
תמשיכיייי
תמשיכיייי!!!
זה פשוט מושלםםםם תמשיכייייי