מצטערת שככה זה נגמר.

מה אני יעשה שכך אני מרגישה? אשמתי? לא.
אשמתי שאני מרגישה שאתה צבוע? שאתה אומר לי אני אוהב אותך אבל משקר? מה אני יכולה לעשות?
אשמתי שאני מרגישה שלא משנה כמה תדביק נשיקות על שפתי ותחבק אותי בלי סוף, עדיין תהיה לי התחושה הזו שלאלף עזאזל אתה משקר? איך זו אשמתי??
אשמתי שאיך שאתה עוצם את עיניך, ומתקרב לנשק אותי, הדבר הראשון שעולה לי בראש זה: אוף, שוב פעם!?
זו פשוט לא אשמתי.
אני לידך ומרגישה חצי מדהים חצי מהסס, וכשאני חוזרת הביתה שוב תחושת החרטה חוזרת אליי.

תאמת? שעברתי את זה כבר. ואתה יודע את זה טוב מאוד.
הרגשתי את אותם הרגשות איתו, כל כך רציתי לפגוש אותו כל הזמן וששוב הוא יחבק אותי, בדיוק כמו שאני מרגישה איתך.
ובסוף, הסתבר שהוא כן אוהב- אוהב את הגוף שלי , אבל עדיין אוהב לא?..
אתה זוכר מה היה הסוף אז, הוא הצטער על זה…
ואיכשהו פתאום אני מרגישה את זה איתך, כאילו הכל חוזר אלי.
כאילו בשניה חזרתי לשנה וחצי שעברה, אותם תחושות אותם רגשות.
ואני שואלת למה?
אני לא מספיק חכמה? לא מספיק מצחיקה? לא מספיק מה? מה חסר בי?
למה כל בן שני שעובר לידי מסתכל לי על הגוף לפני שבכלל פתחתי את הפה?
למה?
כל כך פוגע לדעת שהבן שאהבתי כל כך במשך שנתיים, שחשבתי עליו בלי סוף, בסופו של דבר מעוניין רק בדבר אחד, שגם אותו אגב הוא עושה גרוע
מצטערת שזה נגמר ככה..