אמנזיה – פרק 4

"תגידי, אנדי.. את מכירה מישהו בשם תיאגו גרסיא?" שאלתי אותה דקה לאחר שסיימנו את המשמרת.
"לא נראה לי.. למה את שואלת?" היא השיבה. משכתי בכתפיי ומלמלתי במשהו שנשמע כמו "זה לא באמת משנה" ועזבנו את הנושא.
נסענו ביחד באוטובוס. ברודי הפעם לא עבד ושתינו סיימנו ביחד, אז שתינו החלטנו ללכת אלי ומשם נסע לאיזו מסיבה. הרבה זמן שלא הלכנו למסיבה, התגעגעתי לזה.
אני ואנדי התיישבנו והתחלנו לפטפט, כמובן שהיא לא הפסיקה לסובב את מבטה אל דלת הכניסה של האוטובוס, בוחנת את הנכנסים. תקעתי בה מרפק ומבט, אבל היא רק צחקקה בשובבות. 'אנדי, אנדי, מה נעשה איתך?' .
לאחר מספר דקות ירדנו והתקדמנו אל בייתי, מדברות על המסיבה הקרבה.
כאשר נכנסנו אל ביתי אחי התקדם ליציאה עם חבריו, מודיע לי שגם הם נוסעים ושניפגש שם.
כאשר נכנסנו אל חדרי השאלתי לה שמלה אדומה שכמובן נראתה עליה מדהים.
השאלתי לה נעלי עקב אדומות והיא הלכה להתאפר בעוד אני לא ידעתי מה ללבוש כדי לפחות להגיע לחצי ממנה, לפחות.
כן, תמיד קינאתי באנדי. היא תמיד השיגה את כל מי שרצתה, חיוכה הכובש היפנט את כולם בעוד אני הייתי נראית כשק אשפה מזופת לידה ולא זכיתי למבט.
תמיד.
שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת את אנדי מאד, אבל זה כל כך קשה להיות כל הזמן בצל שלה.
לבסוף בחרתי בג'ינס סקיני כחול שעשה סוג של חסד לרגלי השלד שלי וחולצה צמודה שהדגישה את החזה שלי בצורה מחמיאה, אך שני אלו לא גרמו לי אפילו להגיע לרגליים של מיס פרפקט שנמצאת משמאלי, מתאפרת.
העברתי מבט מעט מתוסכל במראה והתקדמתי אליה, הולכת גם אני להתאפר ולשים בושם טוב.
לאחר כחצי שעה יצאנו שתינו מן הבית וחיכינו לברודי שיבוא לאסוף אותנו. מנסה להתעלם כהרגלי מן המבטים של עוברי האורח באנדי, מתעלמים מעצם קיומי. כמו תמיד.