126 ימים לפני-פרק 2

3:00
אני לא מצליחה לחשוב אפילו על סיבה לארגן חטיפה בשבילי.
5:00
אני מתחילה לשרבט ציורים במחברת שלי. מזמן לא ציירתי, ומאוד התגעגעתי לזה.
7:00
אני מרגישה רטיבות על החלק התחתון של המכנסיים שלי. אני מבטלת מחשבה לעוד חוויה אחוזת אימה, ומחשיבה את הרטיבות לעוד זיעה.
עדיין נורא חם כאן, אבל החום מתפוגג. או שאני מתרגלת אליו.
8:00
המים עוטפים אותי כמעט מכל הצדדים, ומייחלים להטביע אותי.
הריאות שלי כמעט ולא מתפוצצות, בזמן שאני מנסה להמשיך לשבת על קרקעית החדר, ולצייר.
הגוף בוגד בי, ומעלה אותי לאוויר שנשאר למעלה. עכשיו אני רואה את זה. העיפרון נשמט מידי. אני לא יורדת לקחת אותו.
המים נכנסים מהפינה השמאלית בחדר. אני שוחה את דרכי למטה (אם אפשר לקרוא לפיתולים שלי שחייה), ומנסה לסגור עם ידיי את הפתח. אני נשארת בתנוחה הזו זמן מה, נאבקת נגד כוח הציפה.
אני נועצת את ציפורניי במחברת שלי. היא כל מה שנשאר לי.
אני חושבת שהזרימה נחלשת.
10:00
המים לא מפסיקים להגיע, אך בכמויות הרבה יותר קטנות. אין יותר מקום בשבילם, אך החדר גדל בכל פעם שהמים זורמים. תקרת החדרון עולה בכמה סנטימטרים כל חצי שעה. אולי אני אמצא דרך לחדר חדש. הלבן מכאיב לי בעיניים, למרות שרואים אותו פחות בגלל כחול המים.
אני עוצמת את עיניי, ונכנסת לשחור, כי אני מרגישה בו בטוחה יותר.
17:00
כבר התרגלתי לחוסר הנשימה. הריאות מתפוצצות, העיניים שורפות, העור מתקמט.
מדי פעם עולה בועת אוויר ואני מחדירה אותה ככול שאני יכולה את ריאותיי, עד אני נושמת בטעות מים. אז אני נחנקת, ומקיאה קצת דם.
הארגמן מרחף סביבי כהילה רעה. עיניי היו מזדגגות אם היו מחוץ למים.
דמעותיי מצטברות בעיניי, וממלאות עוד יותר את החדר.
אני מרגישה את החום מתלהט בלחיי, למרות שהמים יחסית קרירים.
לא בכיתי מאז. אני לא אבכה גם היום. הבטחתי להם.
אני עולה למעלה, כאשר אני מפסיקה לנשום ונכנעת לדחיפות המים.
כשאני מגיעה למעלה, ישנה מערה. אור הירח המלא ממלא אותה. מעל המערה ישנם עוד חופן מים.
אני נשכבת על החול החמים, ומתנשפת בקול. לשאוף, לנשוף, לשאוף, לנשוף.
אני מוציאה את המחברת שלי ומטאטאת חלק נרחב מגרגירי החול.
ידית קטנה של דלת נגלית, ואז אני בטוחה שכבר הייתי כאן פעם.
אני מסתירה את הדלת עם החול חזרה, ונשכבת עליה.
"את צריכה להמשיך אמבר," קול מצהיר.
אני מהנהנת חלושות ומותחת את היד שלי אל המים הקרירים.
זה כיף. אני אוהבת מסתוריות שמצדדת באופל.
אני אוהבת.