סיפור על מלאכים: פרק שישי

כאשר הוא רואה שאני מהססת,
הוא מחייך אליי.
"תשאלי כול מה שתרצי ואני אנסה לענות כמיטב יכולתי"
הוא אומר, ואני מוכנה לשקוע בעיניו.
"למה אתה זקוק לי?" שאלתי אותו, לא באמת חושבת שאקבל תשובה.
"בגלל שלפני הנבואה, הראשון שצליח לגייס
בן אנוש לשורותיו, יזכה ביתרון בקרב האחרון"
הוא אומר, ומתחיל לחפש בין השטויות על שולחנו.
"בסדר" אני אומרת וחושבת איזו שאלה תבוא עכשיו.
"מה הקטע עם המראה והשם?" אני שואלת ומחליקה קמט
בילתי נראה על שמלתי.
"זה בשביל שתשתלבי טוב יותר" הוא אומר, ואני יכולה להרגיש
כי הוא לא אומר לי את כול האמת, אבל החלטתי לא ללחוץ.
אני חייתי את כול חיי מצד החברה,
ובסופו של דבר, אם אתם מבלים שם מספיק זמן,
אתם מתחילים לקלוט דברים.
"אז מה השם שלי?" אני שואלת אותו, חושבת כי פשוט יגיד לי.
כי יש לו שם שהוא יוכל לשלוף משרוול.
"לא יודע" הוא עונה וממשיך בחיפושו.
"רוצה להסביר את עצמך?"אני שואלת ומניחה את רגלי על רגלי השנייה.
"השם הוא בדיוק כמו מראך, אני לא אחראי לשניהם"
הוא עונה, ומביט אליי רק לשנייה.
שנייה שנותת לי מבט אל העולם השברירי שלו.
ולרגע, אני לא יכולה אלא לחשוב שהוא משתעשע בי.
"אז מי אחראי?" אני שואלת ומתרוממת מן הכיסא.
"את" הוא אומר בפשטות, ומושך בכתפיו.
"בסדר" אני עונה בזמן שמאות שמות חולפים בראשי.
"רק עוד שאלה אחת" אני שואלת שנייה לפני שאני יוצאת מהחדר.
הוא לא עונה, אלא פשוט מרים אליי את מבטו.
"למה אני?" לוקח זמן למילים לצאת מפי,
אבל האמת, שאני שמחה שנפתרתי מהשאלה.
"בגלל שאת היחידה שהתאימה"