עוד חתולה אחת

היה הייתה חתולה עם בעיה נפשית קשה,
תמיד השתינה על הרצפה ועל שטיחים התעטשה,
בעלים היה לה, רגזן, והוא קרא לה טיפשה,
אך הוא דאג לה תמיד, כלל לא היה מרושע.

נעל אותה בבית, שבחוץ לא תפגע,
לא הרשה לצאת מרוב דאגה.
חסם את הפתחים והדלתות, לא נרגע.
יש להודות, הוא מעט משוגע.

אך בבית טיפשה שקעה בדיכאון,
לא יכלה היא לשאת את השיממון.
השתוקקה היא לחוץ, למעט חברה.
הכמיהה אל הרחוב בליבה בערה.

חתולה מסכנה, פרוותך לבנה,
לצאת החוצה את רוצה, לזה תמיד ממתינה.
יושבת בבית בשעמום, כול היום מחכה,
חולפות להן השניות, הנה עוברת עוד דקה.

מביטה בשעון, כמהה אל השאון,
מגרגרת בעונג לקול מכוניות שעוברות בחוץ בסאון.
רואה בנפשך ריקוד בין שלוליות,
מוחך הקודח עסוק בדמיונות.

ואז יום אחד אל החופש את נמלטת,
כול גופך נרעד, את אוויר הרחוב את נושמת.
פוסעת על אספלט סלול בהתענגות עילאית,
אך כמה חבל, אז מגיעה משאית…

עוד חתולה אחת ירדה אל הקבר,
ובעליה בוכה בצעקות שבר.
עוד חתולה טיפשה ירדה אל הקבר,
זעקות רוגז נשמעות מכול עבר.