ואת זה אתה אמרת – פרק 4

קים הביטה באור באימה. היא לא טרחה להסתיר אותה, ונראה היה שאור רואה אותה.
"קרה משהו?" הוא שאל בקול מרגיע, קיפל את הפתק חזרה והכניס אותו לכיסו. קים נעצה בו מבט מפחיד. אור נרתע צעד קטן אחורה, ונתקל בשולחן שהיה מאחוריו.
"לא, לא קרה כלום." קים אמרה, כשקולה מפחיד כמבטה. אור נעץ בה מבט חושש במקצת. היא לא נראתה כמו הילדה הנחמדה שמילאה את הבוחן בקלי-קלות. בכלל לא. ולא היה נראה לו שיצליח לעשות את המשימה, לא כמו שחשב בהתחלה.
"א-אני צריך ללכת, לאינשהו… איפשהו…" אור מלמל וקים הביטה בו בחשדנות. הוא התקדם לעבר הדלת ולפני שהספיק לשים לב נתקל בקיר במקום לצאת מהכיתה. קים הביטה בו במבט של 'מה לעזאזל?'. פניו נצבעו במעט אדום והוא יצא מהכיתה במהירות. קים התקרבה לדלת והביטה לאן שהיה אמור ללכת, ולמרות שלא יכול היה להיות שנעלם כל כך מהר, היא לא ראתה אותו.

למרות שקים אמרה לה שהיא תכף תחזור, ולמרות שג'ני האמינה לה, היא חשבה שמשהו לא טוב קורה. קים נראתה מפוחדת או מבוהלת, אולי לא שפויה, מאז שהיא ראתה את אור. כאילו שהוא עומד לרצוח אותה או משהו.
לאחר שקים בדקה שג'ני אינה נמצאת שם, ג'ני יצאה ממחבואה והלכה אל כיוון הכיתה. היא ראתה שקים לא נכנסה אל הכיתה, אלא הציצה פנימה בזהירות. ג'ני עצרה במקומה.
קים לא הבחינה בה. היא נכנסה לכיתה בצעדים איטיים, ונראה היה שהיא מבוהלת. ג'ני זיהתה זאת לפי נשימותיה. חזה עלה וירד במהירות, וג'ני ידעה שזה אומר שהיא מבוהלת.
או שהיא רצה הרבה.
אבל זה לא רלוונטי לג'ני כרגע, כי שיעור התעמלות הוא רק בסוף היום, אז ג'ני החליטה שקים מבוהלת.
היא התקרבה לכיתה בצעדים מהירים והסתכלה פנימה כמו שקים הסתכלה, אך בזהירות רבה יותר. רסיסי שיחה נשמעו בין קים ובין אור.
"…לא קרה כלום," היא שמעה את קים ממלמלת בקול מפחיד.
"א-אני צריך ללכת, לאינשהו… איפשהו…" היא שמעה את אור ממלמל בחוסר ביטחון. הוא התקדם אל עבר הדלת, וג'ני, שלא רצתה שיראה אותה ויחשוד שצותתה לשיחתם, הלכה משם בצעדים מהירים, ישר אל הקפיטריה, ממש כמו שקים ביקשה ממנה בהתחלה.

למרות כמה שקים השתדלה לא לחשוב עליו, על הפתק המסתורי ועל אשר היה כתוב בו, המחשבות התרוצצו בראשה. היא לא הצליחה להפסיק לחשוב על זה.
לפתע נער חום-שיער ניגש אליה.
"קים אנוור? את מכירה את קים אנוור?" הוא שאל אותה, וקים הנהנה בבלבול.
"אני קים אנוור," היא אמרה, והנער נראה נבוך מעט.
"המנהל קורא לך." הנער אמר ולא הוסיף דבר. קים הביטה בו בשאלה, אך פיו נשאר סגור.
לבסוף היא הנהנה והלכה לאיטה אל חדר המנהל. היא דפקה בדלת מספר פעמים, אך שום תשובה לא נשמעה. היא פתחה את הדלת לכדי פתח שאיפשר לה להיכנס והיא נכנסה. על הרצפה היו כתמי דם, אשר הבהילו מעט את קים. היא השפילה את מבטה לרצפה, וראתה שם, במרכז החדר, את המראה המחריד ביותר שראתה בימיה.
המנהל, אדון אברגל, שכב על הקרקע, כשהוא מכוסה דם.
מת.