"את האחת של חיי" פרק 3

בפרק הקודם:
"אני לא מעוניינת לדבר איתך" השבתי
"אני לא שואל אותך, ליאן תתחילי להבין אני אוהב אותך" מה?!
"חתיכת בן זונהה היא שליי" הספקתי לשמוע את עומרי צועק והשיחה נותקה…

לא רציתי שזה מה שיקרה, שהם יריבו בינהם, אולי עדיף לנתק קשר לגמרי? להיעלם שהם מגיעים לפה? אבל כמה זמן אני יוכל להתעלם מהם ככה? אני מיואשת, אני כבר לא יודעת מה אני יכולה לעשות.
"איפה היא?" שמעתי קול מלמטה
"נראלי שהיא בחדר שלה" זה היה אדיר שענה, מישהו עולה במדרגות עשיתי את עצמי ישנה.
דלת חדרי נטרקה ומישהו התיישב על המיטה, ליטף את פניי.
"ליאני, זה בחיים לא קרה לי, את לא יודעת כמה אני אוהב אותך וזה לא מעניין אותך אפילו, כמה כואב לי בגללך, כמה אני חושב עלייך, חולם עלייך, מדמיין אותך, שאת שלי ואז מתעורר, קם למציאות, למציאות בה את לא שלי.." אמר בלחש ממשיך ללטף את פניי.
"אני יודע שאת ערה ליאן" אמר, עצמתי את עיניי בחוזקה לא רוצה לפתוח אותם ולדבר איתו.
"נו ליאן אנחנו צריכים לדבר על זה" זירז אותי, הוא צודק אבל אני עדיין לא רוצה לקום לדבר איתו.
שמעתי שהדלת נפתחה ונסגרה אבל אני עדיין מרגישה אותו על מיטתי, מרגישה בנוכחות שלו.
"מה אתה עושה פה?" זה היה עומרי, סער התעלם ממנו, המשיך ללטף את פניי
"תעזוב אותה" התעצבן עליו והתישב על המיטה.
"ליאני קומי" קרא לי סער בלחשף ממשיך ללטף את פניי, פתאום חשבתי שאולי הוא באמת אוהב אותי.
"ליאני קומי" חיכה אותו עומרי, לא חשבתי שזה מה שעומרי יעשה, הוא מתנהג כמוילד קטן.
"ליאן קומי" אמר בקול ודחף אותי בכוח, פקחתי את עיניי במהירות, מהבהלה.
"בוקר טוב יפה" חייך אליי סער
"בוקר טוב אהבה שלי" אמר עומרי והתקרב לנשק אותי, דחפתי אותו ממני.
"מה ישלך?" שאל בעצבים
"נפרדנו עומרי" הזכרתי לו
"סער צא שנייה אני צריך לדבר איתה" אמר לסער, לא מוריד את עיניו ממני.
"נו" חזר על עצמו, סער העיף בי מבט אחרון ויצא מהחדר.
"יפהשלי" התקרב אליי עומרי.
"עומרי תתרחק ממני" אמרתי בביטחון
"ואם אני לא רוצה?" שאל , מתקרב עוד ועוד.
"עומרי נפרדנו אני מזכירה לך, צא לי מהחדר" קבעתי
"לא רוצה" אמר ונצמד אליי, מנשק את צווארי
"עומרי די!!" הרמתי את קולי
"את לא תרימי עליי את הקול" קם ממני, הוא התחיל לשבור דברים בחדר, נתן אגרוף למראה, את התמונה שלנו הוא שבר, כל מה היה שם.
"תפסיק כברר!" צעקתי עליו בכל כוחי, התקדמתי לדלת ופתחתי אותה.
"צא מפה" אמרתי לו, הוא התקדם אליי, סגר את הדלת נעל אותה והכניס את המפתח לכיס.
הוא הצמיד אותי לדלת, בלי יכולת לזוז, ניסיתי להשתחרר אבל הוא חזק מידי.
"תקשיבי לי טוב, אנחנו ביחד אם תרצי ואם לא אני עדיין אוהב ואם את לא אז בכוח מובן?" הוא תפס בפניי בחוזקה, דמעות זלגו מעיניי, בלי שרציתי…