הוא ו(לא) אני
כמו כול בוקר אני עולה להסעה, מתיישבת ליד החברה הכי טובה שלי ונוסעת לבית-ספר.בדרך אני רואה אותו,כול-כך חתיך!עיניים ירוקות,שיער שטני,גבוה,ושרירי.. אני כמעט נמסה…הוא הולך באוטובוס וחולף על פנינו ומעיף לי מבט,ואני מחייכת אליו.
אנחנו יורדים מהאוטובוס,הוא אחרי.הולכים לבית הספר,בהפסקה הראשונה אני יוצאת עם חברה לאכול בחוץ ובדרך אני רואה אותו..הוא מדבר עם מישהי,אני בטוחה שזאת סתם ידידה.מרוב סקרנות התחלתי לצוטט להם, הכול נשמע סבבה בהתחלה, אבל אז הוא אמר לה:"תקשיבי,אני רציתי להגיד לך את זה המון זמן,אני אוהב אותך,ואני רוצה להציע לך חברות". ברגע ששמעתי את זה ההיתי בטוחה שהלב שלי נשבר לחתיכות..זה הרגיש לי כאילו לקחו את הלב שלי וריסקו אותו.הדמעות התחילו לנזול לי מהעיניים,וזה כבר לא היה בשליטתי לעצור אותן,כמובן שהחברה שלי ניסתה כול היום לעודד אותי,ולהצחיק אותי…אבל היא לא הצליחה כי ראיתי אותו,את זה שכול כך אהבתי וההיתי מוכנה לתת לו את כול האהבה שלי, מסתובב עם מישהי אחרת…כול פעם שהוא עבר לידי לא נתתי לו חיוך,אפילו לא הסתכלתי עליו.לא ההיתי מוכנה להיסתכל על מישהו שאני עדיין אוהבת.
תגובות (0)