A-188
מקווה שאהבתם, בוקר טוב :)

Need For Speed – פרק 7

A-188 20/03/2014 1386 צפיות 6 תגובות
מקווה שאהבתם, בוקר טוב :)

-שון-

״יש מרוץ הערב, אתה בא?״ ויקטור שאל אותי, תוך כדי התעסקות במנוע הפורד מוסטנג הירוקה החדשה שלו.
״נראה לך שאני אפסיד מרוץ?״ צחקתי, זורק עליו סמרטוט כחול ישן מלא בגריז שחור.
״גם אני לא רוצה שתפספס את המירוץ״ חייכה לעברי אלכסה חיוך ישר ופלרטטני.
״אלכסה מותק, לכי לעזור למאט עם ארוחת הצהריים״ ויקטור אמר וחייך אליה, היא פנתה אל עבר מאט שבמטבח הקטן במוסך הרחב.
״היא לא מפסיקה, כל היום היא מדברת עלייך שון״ צחק ויקטור, ממשיך להתעסק במנוע המשוכלל, לחבר כבלים אל המצבר ואל בקבוקי הנייטרוס, כל היום הוא עסוק בלשפר את הרכבים האלה.
״מה אני יעשה ויקטור, אני יודע איך למשוך את תשומת הלב של הנשים״ צחקתי בקול, כרגיל הוא הביט בי במבט מיואש.
״מה עם נואל?״ שאל ויקטור הופך רציני לרגע קל.
״הבחורה מהבוקר?״ שאלתי למרות שידעתי את התשובה, ויקטור הנהן בראשו, מפנה את מבטו ממני בחזרה אל המנוע המשודרג.
״לקחתי אותה הביתה, הזהרתי אותה גם לא להתקרב לפה יותר״ אמרתי לו בכיחכוך גרון קל, מנסה להסתיר את מה שאני באמת מרגיש בנוגע למה שקרה היום מוקדם בבוקר.
״אני יודע שזה קצת קשה בשבילך, במיוחד מאז מה שקרה לאמילי, מקרה כל כך דומה״ הוא מלמל תוך כדי התעסקות במערכות הדלק של הפורד מוסטנג היקרה שלו.
הדיבורים עליה העלו את העצבים שלי מעל לפני השטח, שוב תחושת האשמה מחלחלת אל החור הפעור במרכז חזי מאז שהיא נפטרה.
זה פרץ מתוכי כל כך מהר, בלי שום אזהרה מראש, כל הכאב והכעס יצאו ממני בשנייה בודדה.
הכנסתי את האגרוף הכי חזק שלי אל תוך פניו של ויקטור , פוגע בצדדי פניו השמאליים, ״אל תדבר עליה יותר!״ צעקתי עליו עצבני.
הוא לא החזיר לי, ולא אמר דבר, כולם הביטו בי מופתעים עם עיניים פעורות ומבולבלות.
בחיים הם לא ראו אותי במצב הזה, הכל כך פגיע הזה.
״מצטער״ מלמלתי בשקט אל עבר ויקטור, נסוג אחורה לאט ויוצא מהמוסך הרחב, ממהר אל עבר הפרארי ספורט האדומה שלי.
למה לעזאזל הכיתי את ויקטור?
במה הוא אשם?
זה רק אני אשם!
שלא שמרתי עליה כמו שצריך, אסור היה לי לתת לה לצאת באותו הערב, לעזאזל רק אני אשם!
נכנסתי אל הרכב המבריק שלי, העצבים ממלאים אותי עד כדי כך שאני הופך לפקעת עצבים אחת גדולה, מחפש רק דרך להתפרק, הכיתי בחוזקה בהגה, היד פועמת בעוצמה כתוצאה מהכאב.
אני משתדל בכל כוחי לרסן את הדמעות שרוצות לזלוג להן מבעד לעיניי, אני חייב למצוא את הבן-זונה שהרס את משפחה שלי.
את הבן-זונה שניסה לאנוס ובסוף רצח את האחות הקטנה שלי, האחות הכי יקרה לי בעולם.
גם אם זה הדבר האחרון שאני אי פעם יעשה בחיי, אני אמצא את הבן-זונה שהרס כל טיפה של שמחה, הוא הרס את המשפחה שלי, את מה שעוד נותר ממנה.
אני אהרוג את הבן-זונה הזה, גם אם זה יעלה לי בנישמתי.

כמעט כמו כל ערב , אני באותה הסיטואציה המוכרת, רעש האגזוזים כמו מנגינה נעימה לאוזניי.
הצורך הזה במהירות, כמו סם ממכר שזורם בעורקים , אנדרנלין טהור כשאני עוקף את כל המתחרים שמסביבי.
קהל גדול של אנשים מסביב מריע למתמודדים שמתחרים.
4 מתמודדים בכל מירוץ.
דפיקה קטנה על חלון הרכב מושכת את תשומת ליבי, פתחתי את החלון דרך הכפתור האלקטרוני בלוח המחוונים.
ויקטור עמד בפתח, חיוך שעל פניו ירד, ״כדי מאוד שתזכה, אני לא רוצה שפיל יקח קופה של 10,000״ אמר לי, מבט רציני על פניו מה שלא תמיד מאפיין אותו, זה נראה כאילו הוא שכח את כל מה שקרה מוקדם יותר היום במוסך שלו.
״ויקטור, כמה פעמים אכזבתי אותך?״ חייכתי בהומור, משתדל גם אני לשכוח את מה שקרה, לוחץ על דוושת הגז, האגזוז מרעיש בקול רם.
״כל כך הרבה פעמים, כבר הפסקתי לספור״ צחק צחוק קצר, ונאנח בייאוש, כתמים אדומים כחולים עיטרו את צדדי פניו השמאליים, בדיוק במקום שבו הכיתי אותו.
״בוא נקווה שאתה טוב על הכביש, כמו שאתה טוב בלהשוויץ, הערב החבורה של ביירון מתחרה גם״ אמר , הצבע האדום ברמזור התחלף לצהוב בהיר, מכין את המתמודדים.
״בהצלחה״ סינן אלי במהירות עם חיוך ונעלם מחלון רכבי.
סגרתי את החלון העבה, מכין את ידי על מוט ההילוכים, הוא לא התייחס בכלל למה שקרה היום, שהכיתי אותו.
האגזוזים של כל הרכבים המתחרים מסביבי מרעישים בקול, משוויצים כל אחד במנוע שלו.
הרמתי את מושב העור של מקום הנוסע שלצידי, ערכת הנייטרוס מורכבת ומחוברת אל לוח הבקרה של רכב הספורט האדום שלי.
הדלקתי את כל הכפתורים, מזריק נייטרוס אל האגזוזים, והרעש גובר על כל שאר האגזוזים של המתמודדים.
האור הצהוב מתחלף לאור בהיר וירוק, אני לא מהסס לשנייה אחת, לוחץ על הגז בחוזקה, והרכב נוסע במהירות על הכביש, משאיר את המתמודדים מאחוריי.

העיקולים הופכים קשים כשאנחנו מתרחקים במסלול שויקטור בחר, כל הכבישים שבמסלול ויקטור דאג שהיו סגורים.
רכב ירוק משמאלי נדבק לצדדי הרכב שלי, ״עשית את הטעות של החיים שלך פיל״ אמרתי לעצמי בחיוך, מביט במראה האחורית רואה את שאר המתמודדים מפגרים הרבה מאחוריי.
שברתי שמאלה עם ההגה, דופק את צדדי הרכב שלי ברכב הירוק של פיל, ולשנייה אחת בודדה הוא מאבד את השליטה.
לא פספסתי את ההזדמנות, לוחץ על כפתורי הנייטרוס, מזריק אל האגזוזים את הגז הכחול, ובמהירות אני עוקף את פיל, עוקף את כולם שמפגרים אי שם מאחור.


תגובות (6)

תותחית !!!
תמשיכיי :)

20/03/2014 11:28

תמשיכיייי!!!

20/03/2014 13:41

מושלם תמשיכיי

20/03/2014 15:29

מושלםםםםםםם תמשיכיייייי

20/03/2014 16:02

וואי זה טוב תמשיכי :)

20/03/2014 16:53

תמשיכייי

20/03/2014 17:10
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך