אמונה = מוות

חזרתי הביתה סוף סוף,אחרי התעללות אין סופית בבית הספר."אני שונאת את הבצפר הזה…" חשבתי.נכנסתי הביתה,והתכוננתי למכות שאחטוף.שני אחי הגדולים,כבר עשו זאת,וחטפו חזק.אנחנו הרבה ילדים.שני האחים הגדולים,אלה יצחק ויעקב.אז סדר האחים הוא ככה:
יעקב ויצחק (תאומים),משה,דבורה,איתן,הודיה,אני (רחל),ושני אחותי הקטנות,חנה ופנינה (תאומות).
שמתם לב למשהו…אממ..שכל השמות הם מהתנ"ך?
אנחנו דתיים,תשעה ילדים,ששניים מהם (רק בני 16 עכשיו) ברחו מהבית לפני שנתיים.עכשיו הבנתי למה…
כבר תכננתי הכל,ואני הולכת לעבור לגור אצל יעקב ויצחק,שהצליחו להשיג עבודה,ודירה קטנה.היום אני צריכה לעשות את זה…
אני מאוד עצובה על זה…ומה אם שתי אחותיי הקטנות? מסכנות שכאלה…אני רוצה לקחת אותן…אבל אסור לי.אני צריכה שילמדו לבד.
טוב,כדאי כבר להגיד,הורי מתעללים בנו,על כל פעם שאנו טועים במשהו בתנ"ך.אני זוכרת כשהייתי בערך בגיל של חנה ופנינה (שהן בנות 5,ועכשיו אני בת 8 וחצי),למדתי כבר את התנ"ך,וכשטעיתי בהגייה ובטעות אמרתי את השם המפורש של ה',הוריי היכו אותי עד מוות,וקראו לי "מטומטמת".
זהו,אני רוצה לחזור בשאלה.נמאס לי מכל הטמטום הזה.ה' לא קיים ! לא לא הוא לא ! אני לא מאמינה בכל השטויות האלה,מה הגיוני שמשה מכה על הסלע ויוצא ממנו מים? ולמה עכשיו לא קורים ניסים? ולמה בשואה ה' לא עזר? לא.אני בורחת כמוהם.
הוריי בבית,למדו,וגם אחיותיי הקטנות,ואחיי הגדולים למדו.בכוונה באתי מאוחר.הוריי התעלמו ממני.האחים האחרים נעצו בי עיניים של רחמים,ושתיי אחיותיי הקטנות היו בעצמן עצובות.הן מאוד חכמות,וחבל שהן מבזבזות את זה על התורה.בטוח הן הבינו.הלכתי לחדרי,שמתי את התיק הכי גדול שיש לי,והתחלתי לארוז בגדים,ואת כל הארנק שלי (שהיו בו 748.3 שקל.כן אני מקבלת המון דמי כיס…).בובות,ודברים חשובים,ארזתי,תמונה של המשפחה שמתי בתיק למטה למטה,4 זוגות של תיצים,ו4 של חולצות.שמתי את הבגדים בשקית,ועם הבגדים,גם שמתי נעלי בובה,ועוד סוג של נעליי ספורט חוץ מאלה שעליי.משחק אחד,שנתנו לי ליום ההולדת,ואותו אני הכי אהבתי,ספר שקראתי על בריחה מהבית,וכמובן מטען ופלאפון.את השיער,האסוף בפקעת,שחררתי,והשיער הארוך מאוד שהגיע למותניים היה פזור.כמו שאהבתי.הבגדים שהיו עליי,ארוכים,אבל מתחתם היו קצרים.התיק על גבי,והשקית בידי,כמה קוקו וקשתות,מסרק,ועוד כל מיני דברים חשובים.המחשב הנייד,הצלחתי לדחוס בקושי לתיק.ההורים,עמדו בפתח,התכוננתי למה שעומד לבוא.
שניהם צרחו עליי בזעם: "מה את חושבת לעצמך !?!?!? שיער פזור ?!?! בוגדת ! חוצפנית ! מפגרת ! מזוהמת !" אחרי כמה שניות הוסיפו "את תחטפי כזאת מכה !! אפילו יותר מיעקב ויצחק !".
האחים מאחוריהם חיכו,והביטו בי,כאומרים "את אמיצה".ההורים דחפו אותי,ונפלתי על הגב.בעטו בי,והרביצו לי.דחפתי אותם ורצתי לדלת.אחיי ניסו לחסום את הדלת,למרות שזה היה בכאילו,כי היה מאוד קל להדוף אותם."אני שונאת אתכם !!! ה',יחרא !!!!" צעקתי על הוריי,וכשאמרתי על ה' קללה כזאתי,התעצבנו עוד יותר.
"את ז—!!!!!!" צרחו,ונפגעתי.שמעתי שליפה,וצעדים,הוריי אחריי עם סכין בידיים.ירדתי מהר במדרגות,וקפצתי מעל המעקה,כבר חודשים שאני מתאמנת על זה.זהו,יצאתי מהדירה,והוריי עדיין רצו אחריי,והחביאו את הסכין."ואו הם רציניים…" חשבתי לעצמי והמשכתי לרוץ.התיק על גבי,והשקית בידיי.הגעתי אל תחנת המשטרה,שמה אני יעקב ויצחק קבענו להיפגש,שמה אמא ואבא לא יוכלו לעשות כלום.רצתי והם רצו,כאילו לא אחריי, ואז צרחתי בכוונה "הצילו ! הצילו !" הורי נעצרו,ראיתי מאחורה,ואנשים הסתכלו עליהם.ראיתי מרחוק את יעקב ויצחק ליד מונית,צעקתי להם "תתניעו !!!!!" הם אמרו משהו לנהג,והמכונית התחילה לסוע,הדלת הייתה פתוחה,התקרבתי למונית,וקפצתי לתוכה,סגרתי את הדלת ושמעתי מאחורה את הוריי צועקים:
"בוגדת !!!!!!"