מוות בע"מ-פרק 2

טוב. התחלתי בלספר על ג'מה וכל מני, אבל בדיעבד, אתם צריכים להבין משהו: מה הקטע עם הישיבות והבורקסים: (אני פיתחתי תאוריה שסלנדרמן אוהב בורקסים אבל זה לא משנה)
הכל התחיל כשה' ברא את החיים, והחליט שהם צריכים שיהייה להם אויב. ולכן הוא יצר את המוות. המוות היה דות בגובה של 3.5 מטרים, שלבשה ברדס שחור, והחזיקה חרמש. היו אנשים שלא הגיעו לחיים שאחרי המוות, והיו כאלו שכן. ואלו שהגיעו, נהנו מכל רגע. עד שיום אחד המוות החליט שזה לא גן עדן. הפתרון שהמוות מצא היה: (תופים, דרמה, תופים, דרמה…)
לפתוח חברת עסקים.
כן, שמעתם נכון, חברת עסקים. הוא קרא לה "מוות בע"מ". כמובן שהמוות היה המנהל, אך היית יכול לקבל קידום. כמו כן, גם היו יכולים לפטר אותך, ואז היית אובד ברצף הזמן חלל. ומה עשתה החברה? פשוט מאוד. ניסתה למנוע אפוקליפטות. כי אף אחד לא אוהב אפוקליפטות.

טוב, קיצר, נחזור לסיפור: ג'מה הוציאה קלף והחלה להקריא את תוכנו: "אפוקליפטה=רע. עלינו, כמתים, להישאר צמודים לתפקיד ה'מת' שלנו, ולא לגרום לבני האדם הרגשה שבזמן הקרוב תפרוץ אפוקליפטה. אם נתקרב לבני אדם, אנו נותנים להם את ההרגשה שאנו רוצים ברעתם- וזה גורם לבום של רובה, ו+מפלצת אבודה בזמן חלל. אז כפי שאתם וודאי מבינים, אין ברשותנו להתקרב לחיים, לתקשורת ובכלל ל"…

"בני אדם!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

ג'מה לא הספיקה לגמור את המשפט, ואבדה את הריכוז. כעבור מספר שניות רועמות במיוחד, היא נרגעה, ונסתה להרגיע את כולם. "אין שום סיבה לפאניקה! אם באמת היו כאן בני אדם, הקלף שבידי היה עולה בא"…
ג'מה שוב נקטעה באמצע, כשהקלף שבידה נפל והתלקח כליל.

"אוקיי. תיכנסו לפאניקה."

צרחות צורמות אוזניים נשמעו מכל עבר. המפלצות, הרוחות, הזומבים, וכולם בכלל, כבר התרוצצו, צרחו, ונראו אובדי עצות וחסרי אונים. גרים ריפר הביט בג'מה ואמר: "זה היה כל כך ברור שכמה אימואים יסתננול לבית הקברות ביום שישי ה13, ויעשו חגיגה."
"ולמה בדיוק אימואים, גרים, ידידי?" תהתה ג'מה.
"כי חבורת היפים בטוח הייתה נכנסת לכאן ביום שישי ה13." אמר גרים ריפר בציניות. "זה מובן מאיליו."
ג'מה הנהנה, חשבה לרגע, ואמרה:"יודע מה? תשאיר לי את הסילוק." ג'מה לקחה גלימה שחורה, את אלפרד, הסכין האהוב עליה, ויצאה.