ביישנית בממלכה-פרק 5

"ילדיי משתעממים מאוד ונמאס להם לשחק כל הזמן בחרבות ממקלות זה עם זה,ביחוד שבני שעומד עוד מעט להיתארס
לא יוכל לשחק איתם עוד"
"אז מה הוא רצונך?" שאלה קריסטאן בתקיפות ובמתח.
"בואו רגע הצידה" אמרה המלכה,מחשש שהשאר משלמי המיסים ישמעו.
המלכה ירדה אט אט מכיסא המלכות הגבוה ומהמדרגות הגבוהות וליוותה את קריסטאן וג'וסלין אל עבר חדר קטנטן שקירותיו ורצפותיו היו מקושתות באבני חן.
ג'וסלין התלהבה ממראה המרהיב של החדר.
"אני אמשיך בדבריי" אמרה המלכה בקול עדין.
"זאת פעם ראשונה לערך שאני מצווה לעשות דברים כאלה ,אך אני דואגת לילדיי שלא ישתעממו וזהו מקרה חד פעמי בממלכה.
אני רוצה שילדתך תשחק ותשמור על ילדיי,ותחליף את מקומו של בני הבכור שינהל את עניינו בזמן ההכנות לאירוסים"
קריסטאן מאוד התהלבה מהצעה הזו "תודה לך מלכתי! אין ספור תודות".
"את ומשפחתך עדיין תשלמו את המיסים,אך רק כרבע מהם.ואני לא נותנת יותר הנחות." אמרה המלכה.
"מה דעתך ג'וסלין,אין לך בעיה לשמור על ילדים של המלכה,נכון?"
"לא..אין לי בעיה עם זה.." אמרה ג'וסלין בקול מאוכזב.היא בקושי יודעת להסתדר עם ילדים היא חשבה שהילדים העשירים נוקשים יותר ומפונקים יותר מהילדים של המעמד הבינוני ,איך היא תוכל להסתדר איתם?היא בקושי יודעת לשחק עם חרבות ממקלות."
"אז תתחילי מחר ג'וסלנה" קרצה המלכה.
"תודה מלכתי..אין ספור תודות".אמרה ג'וסלין.
העלמות יצאו החדר המרהיב וחזרו הביתה.קריסטאן קרנה מאושר "יש לנו כלכך מזל!כלכך הרבה מזל,בחיים לא חשבתי שהמלכה בכבודה ובעצמה תוותר לי על המיסים היקרים הללו,כמעט ויתרתי על הצמיד היקר שלי!"
"אז יכולת לשלם לה בכל זאת?!" שאלה קריסטאן.
"אמ..כן..אבל את יודעת זה הצמיד שסבא שלך הביא לי,את יודעת כמה קשה לי לוותר עליו".
"מה עם אבא?למה הוא לא משלם את המיסים הפעם?" שאלה ג'וסלין
"את יודעת שחנות המחרוזות שלו כבר לא מצליחה כמו פעם,בגלל שהמיסים עולים קשה לאנשים מהמעמד הבינוני לשלם על מחרוזות" אמרה קריסטאן.
"אבל הוא השאיר אותך די לבד בזמן האחרון ,לפחות הוא היה עוזר לך בזה" אמרה ג'וסלין בקול כועס.
"את חייבת להבין ג'וסלין..המצב של אבא ושלך ושלי..לא במיטבם כרגע.." אמרה קריסטיאן בקול שקט.
קריסטיאן נשארה שמחה ,היא שמחה שג'וסלין נפתחה קצת ושסדר היום שלה קצת השתנה.ושיהיה לה משהו אחר לעסוק חוץ מלצייר.
הכרכרה הגיעה,והפעם זה היה נהג אחר.קריסטאן לחשה לה "תזכרי שאת לא עושה ממני צחוק".
"טוב אמא" אמרה ג'וסלין."בתנאי שאת לא מערבת אותי בשיחות".השתיים נכנסו לכרכרה וחזרו הביתה.

למחרת בצהריים ג'וסלין הגיעה בפעם הראשונה לעיסוק הראשון שלה.היא ניסתה כמה שיותר להישאר אדישה אך התרגשה עד שידייה רעדו.היא הסתקרנה אם הילדים מהמעמד הגבוה פיקחיים וכיפים בדיוק כמו הילדים מהמעמד הבינוני.והאם הם יזלזלו בה.ג'וסלין השתדלה להתלבש באחת השמלות היפות שלה שהייתה בעלת פרחים כחולים שהלמו את מבנה גופה הקמור.ג'וסלין הסתכלה וראתה שהיא מאחרת ,היא רצה במהירות אל הכרכרה הראשונה שראתה,ונכנסה אליה בתקיפות.היא אמרה בנחישות "אל בית המלכה,עכשיו!"
והבהילה את הנהג.ג'וסלין הגיעה לבית המלכה וראתה שהילדים חייכו וישחקו במקלות מעץ,בדיוק כמו אתמול.היא ראתה את המלכה יושבת באחד הספספלים שהיו סמוכים בדשא הירוק מתמיד.היא ראתה את ג'וסלין וקראה לה ,"הו ג'וסלנה,מדוע את מאחרת?אמרתי בשעות הצהריים וכבר כמעט הגיעו שעות הערב."
"סליחה מלכתי.." אמרה ג'וסלנה בקול מבוייש וחלש.
"טוב לא משנה כרגע,אני יראה לך איפה ילדיי" המלכה הובילה אותה לחצר שהייתה בצד האחורי של הטירה.ג'וסלין חשבה שזו החצר הכי יפיפיה שראתה מימיה,היו שם מספר נדנדות הקשורות ע"י צמחים מטפסים ובעלי מעטפת פרחים.ומבוכים יפים,כאלה שמאוד קל לצאת מהם.
"פייר,איזבלה,ארתור וג'ורז'ייט! איפה אתם?זה לא הזמן למחבואים!
"מה אם הילדים שמשחקים בחצר הקדמית של הטירה?"שאלה ג'וסלין.
"מצחיקה שכמותך,אלה לא הילדים שלי,אלא בני היועצים של המלוכה" אמרה המלכה.
"טוב אני חוזרת לחדרי,המשרת שלי ג'ורג' כבר יעזור לך למצוא אותם" אמרה המלכה והלכה.
ג'ורג' הגיע "שלום עלמתי" הוא אמר."שלום.." אמרה ג'וסלין בקולה החלש והביישן.
"שמך הוא ג'וסלין,אני יודע כי המלכה לא הפסיקה לדבר עלייך אתמול" אמר ג'ורג'.
"באמת?..מה יש לה לדבר על נערה כמוני?"שאלה ג'וסלין.
"ובכן,עשית מעשה אמיץ אתמול,ובכך הרשמת מאוד את אנשי המלוכה בטירה.שלא נדבר על הילדים ,הם משתוקקים לראותך" אמר ג'ורג'.
"אז איפה הם?" שאלה ג'וסלין.
"הם בטח מסתתרים באחד השיחים פה,כמו תמיד" אמר ג'ורג',"אבל הכי עדיף לקרוא להם".
ג'וסלין וג'ורג' התפצלו,היא חיפשה את הילדים בכל מקום עד שהתייאשה.היא חשבה אם הילדים כלכך נרגשים לראות אותה למה הם אפילו לא משתוקקים שלא להתחבאות כדי לחכות לה.
ג'וסלין התלהבה אך מהמראה מרהיב של החצר האחורית,שהיא עוד יותר יפה מהחצר הקדמית.היא ראתה את הורדים האדומים והוורודים והניחוח המדהים שלהם.היא התלהבה מהאבנים השטחות שהיו מונחות על הרצפה והיו ישרות ומחוספסות וצבעם התאים באופן מושלם לצבע הדשא.למרות שצבעם היה מקורמל, הוא הלם מאוד את צבע הדשא ואף הבליט אותו.
היא התיישבה באחת הנדנדות."מעשה אמיץ ויפה עשית אתמול" שמעה ג'וסלין את אותו קול עלמוני שהיה מאחוריה.
"זה אתה,למה נעלמת לי אתמול?" שאלה ג'וסלין.
"כי לא כיבדת את רצוני"אמר אותו קול עלמוני.
"תחשוף את עצמך כבר,אני כבר מסתקרנת ורוצה לדעת איך אתה נראה" אמרה ג'וסלין.
האיש בעל הקול העלמוני התייאש.והתיישב בנדנדה הסמוכה לג'וסלין.ג'וסלין ראתה שמדובר בנער קצת בוגר ממנה,היא שיערה לעצמה שהוא גדול ממנה בשנה או בשנתיים.היא הסתכלה על לבושו וראתה שעל כתפו יש את סמל המלוכה.פנייה היו מופתעות וקצת האדימו מרוב לחץ.היא ראתה שזה נער יפיפה וגבוה,עם עיניים עמוקות,כאלה שאפשר להביט בהן כנצח.
"אתה אחד מבני המלוכה?" שאלה ג'וסלין.
"אני הבן של המלכה" ענה האיש ועמד להמשיך בדבריו "ואני משער לעצמי שקוראים לך ג'וסלין".