גיבור-5

מגורי קצינים,השעה 2200,נושא מטוסים,אי שם במזרח התיכון.

לאחר שתינו זה עם זו אהבים שכב דיימון במיטה לצידה של קמרון.
בראשו הלכה והתגבשה תוכנית קרב.
הוא נחוש בדעתו,לצאת לשם ולחלץ את לוק.
מחר,הוא יעביר לתלמידיו תדריך ארוך ונוהל יציאה לקרב בקווי האויב.
קמרון ששכבה לציידו,מעבירה ידה על גופו החלק.עורו הנעים,לא הבינה מה קורה לו.
״על מה אתה חושב?״היא שאלה בזמן שהוא מהרהר.
העיניים היפיפיות שלו שוטטו,בזמן שהוא חושב.
כמעט,נכנע למגעה של קמרון,כשהיא מנשקת אותו.
״אני חייב להחזיר אותו הבייתה,״הוא נאנח..״אני לא אתן להם לפגוע בו.״
״לפחות הוא בחיים..״ענתה קמרון.
״בינתיים.הם עומדים לרצוח אותו,לעיניי העולם כולו.הם מתכוונים לתעד את זה.״אמר דיימון.
כשבאותו זמן,לוק עובר סידרת עינויים קשה.
כן.הוא חוטף מכות רצח.
״ספר לנו מדוע הגעת,אמריקני!״קרא אחד השובים,עם מבטא מזרחי.
לוק שתק.כשהוא קשור בשתי ידיו,ואחד מהם חותך לו את היד עם סכין.
״אתם לא תפגעו בי..יש לי חברים! הם יבואו לחלץ אותי!״קרא לוק.
״..נראה אם הם מספיק זריזים להגיע לפני ביצוע גזר הדין..״ אמר האיש,ממשיך לענות אותו.
״..גזר דין?..איזה גזר דין ?״שאל לוק..מבועת.
״גזר דין מוות. אתה תוצא להורג בעוד פחות משבוע בצהריי היום.״ענה לו האיש..״אתה עומד למות,ידידי.״
״מה אתם רוצים ממני?״שאל לוק,חוטף עוד מכות.
״..את האמת.״אמר האיש,מביט בו במבט מרושע.ללא רחמים.
דיימון התקשה לישון באותו לילה.קמרון,ניסתה לעמוד לצידו כמה שרק יכלה.
״בייבי,״היא פנתה אליו,כשהוא מתהפך מצד לצד במיטה ולא מצליח להירדם.
״אני ניגש למשרד שלי..״הוא קם לפתע והתלבש.
כשמאוחר יותר,הוא ישב במשרד,חיבר את הלפטופ שלו לחשמל והחל לעבוד במרץ.
מתחיל לאסוף מידע ונתונים.
שבשעת לילה מאוחרת יותר,נשכב לצידה של זוגתו ונרדם עד הבוקר.
בבוקר,הוא העביר לטייסים הצעירים תדריך בו הסביר להם על מצבו של לוק.
כשהקולונל נכנס לפתע.
״בוקר טוב,קולונל..״פנה אליו דיימון,מצדיע לו.
״רב-סרן,״פנה אליו הקולונל,״אני רואה שאתה מגבש תוכנית להצלת רב סרן אשטון.״
״אדוני,הוא חייל בצבאנו ועלינו להביא אותו הביתה בחיים.״הסביר לו דיימון.
״אנחנו מתעסקים כאן עם מרצחים עם דם על הידיים..״אמר הקולונל.

״החבר׳ה ילוו אותי לנקודת המפגש. אבל אני נכנס לשם,לבד."אמר קופר בנחישות דעת.
קמרון הביטה בו,משתאה.המילים שלו הרטיטו את ליבה.היא פחדה לאבד אותו.
לאחר התדריך נפגשו קמרון ודיימון לשיחה קצרה.
״מה אתה עושה?״היא שאלה אותו.
״..אני לא מוכן לשלוח אתכם למותכם.״ענה דיימון,״אני לבד במערכה הזאת.״
״תקשיב לי רגע.. זו התאבדות!״היא קראה,״אני לא מוכנה לאבד אותך..״
״..את לא תאבדי אותי..״הוא אמר בפנייה.
״אנחנו ביחד בזה..או לא?״היא שאלה.
״את לא נכנסת איתי לשטח האוייב.!״הוא קרא.
״מדוע..?״היא שאלה מביטה בו בפנים חמורות סבר.
״כי אני לא מוכן לאבד אותך!״הוא קרא,מביט בה בעיניים דומעות.
כשברגע לאחר מכן,בסערת רגשות הוא נישק אותה..במקום דיי גלוי לעיין.
״יראו אותנו..״היא אמרה,מעט חוששת.
״כבר לא כל כל איכפת לי..״הוא אמר.
״למה אתה מדבר ככה?״היא שאלה כשהוא אוחז בה חזק..מצמיד אותה לגוף שלו.
״..אני אוהב אותך. ולא מעניין אותי מה יחשבו..״הוא קרא..״אני מוכן להסתכן בשבילך.״
קמרון הביטה בו המומה.זו הייתה הפעם הראשונה שהוא התוודה בפניה על הרגשות שלו.
רק עכשיו,היא יודעת מה הוא מרגיש.
״.. אתה..אוהב אותי?״היא שאלה שוב.
״..בכל ליבי.״ הוא אמר,בקול מלא רגש..בעיניים בורקות.דומעות.
כשלאחר מכן,חיבק אותה חזק חזק. כן,יותר מתמיד,היא הרגישה את הלב הזה,הולם בכוח עז.
היא חשה כל נשימה שלו.כעתהיא הבינה.זה לא רומן סתמי.יש שם אהבה.
קופר מאוהב.באמת,מאוהב בה.