עיר של שקרים ובריתות – חלק 2
היא עמדה דוממת וצפתה בצללים. כבר מזמן התרגלה אליהם, הם ביקרו אותה בכל לילה וטרדו את מנוחתה, מונעים ממנה את שנתה. היא צמצמה את עיניה והתבוננה בנקודה שבה עד לפני רגע נוצרה תזוזה. היא הבחינה בה, הפעם זה היה אמיתי. היא כבר לא דמיינה, ואולי לא דמיינה כבר קודם?
במהירות היא לפתה את החפץ הקרוב אלייה והרגישה אכזבה כשאחזה בידית המתכת הקרירה על ידיה. 'מה אעשה במחבת?' חשבה, היא קיוותה לתפוס משהו שימושי כמו סכין, אבל תקוותיה נמוגו והיה עלייה להסתפק במחבת טיגון פשוטה. היא חשה שוב בתזוזה והסתובבה במהירות לכיוונה. היא ידעה מיהו, מהו. היא יכלה להרגיש אותו כמו שהוא יכל להרגיש אותה. הם חלקו את אותו הדם ולמרות ששנאה את זה והתכחשה לעובדה הזו לא יכלה להתעלם ממנה. היא רצתה לחזור למיטתה, להירדם ולהיבלע לתוך חלום תמים ונטול סכנות, אבל זה היה בלתי אפשרי, כבר היה מאוחר מדי. היא נשפה בכוח לנוכח המחשבה שדודה לכד אותה, חדר פנימה וטמן לה מלכודת.
לאורה שמטה את המחבת, מצפה לקול החבטה של פגיעת המתכת ברצפה, אבל הוא לא הגיע. ג'ונתן זינק ותפס את המחבת רגע לפני שנחתה ומנע ממנה להשמיע את הצליל שיעיר את אחותו.
"חשבת שזה יעזור לך?" הוא סינן לעברה, קולו מלא בבוז ובלעג.
תגובות (0)