על אהבה, סמים, ואלכוהול.. פרק 3

פרק 3:
היתיישבתי ליד המחשב הבודד שניצב בחדר, אצבעותיי ריקדו על המקלדת, נשימה עמוקה, הנה זה בא.
"מר סמית' היקר,
לאחר היתלבטויות רבות, החלטתי להיצטרף לבית הספר 'הייטס' בשנת הלימודים הנ"ל.
בהערכה רבה,
אריה סויר."
ושלח.
מספיק רשמי? קצר מידי? מאוחר מידי, הירהרתי לעצמי. אלפי מחשבות היתרוצצו להן במוחי, ובינהן בלטה אחת, אני באמת רוצה לעזוב את המקום הזה?
כל כך הרבה זכרונות, טובים ורעים, כל הבכי והצחוק, הקושי והתסכול אך עם זאת סיפוק והקלה, כל אלו, נמצאים כאן. במקום בו גדלתי. אני באמת רוצה לעזוב?
מאוחר מידי.
יד קטנה הונחה על ירכיי, עיניים גדולות נישאו אליי, אותו שיער שטני פרוע מוכר, "היי זק", אמרתי ברכות, "אני יכול לשבת עלייך אריה?", אמר בתמימות, "בהחלט", הרמתי אותו והושבתי אותו על ברכיי.
זאק רק בן 5, הוא יזכור אותי כשאלך?
"אריה?"
"כן זק?"
"מה כתוב פה?", אמר ובאצבעו הקטנה הכה על מסך המחשב קלות
"אה, זה מכתב", השבתי לו בחיוך
"מכתב למי, אריה?"
"אתה זוכר את האיש הרציני מאתמול?", הוא הנהן לעברי, "לו המכתב"
"תקריאי לי אריה, אני רוצה לדעת מה כתבת!", אמר בהתלהבות
"אוקי, מר סמית' היקר, לאחר היתלבטויות רבות החלטתי להיצטרף לבית הספר 'הייטס' בשנת הלימודים הנ"ל, בערכה רבה, אריה סויר"
הוא הרים את עיניו הגדולות אליי,כל ההתלהבות פגה מהן כלא הייתה, "אריה?", "כן זק?", שאלתי, "זה אומר שאת עוזבת?", דמעה זלגה על פניו, "אני חושבת שכן זק", ליטפתי את פניו הקטנות, "אל תלכי אריה", הוא אמר ונצמד אלי לחיבוק חזק. חיבקתי אותו בחזרה, "אל תדאג זק, אני פה, בינתיים"
לאט לאט הוא הרפה את חיבוקו, אך הוא לא זז ממקומו, "זק? זק? נירדמת מתוק?", הבנתי שהוא נרדם ולקחתי אותו למיטתו, הנחתי אותו בזהירות על המיטה וכיסתי אותו בשמיכה, "לילה טוב זק", לחשתי, נשקתי למצחו וקמתי משם.
הסתכלתי בשעון, השעה כבר 9, (פיספסתי את ארוחת הערב), הלכתי לחדרי.
"נואל?"