את

איזו אישה מוזרה את.
ממש כמוני.
את אומרת שאת רוצה להיות איתי, אבל עובדת כל היום. את לא עשית הפסקה שרציתי להראות לך את הציור או מה שזה לא יהיה שעשיתי הפעם.
אפילו לא פעם אחת.
את אומרת שאני יפיפייה כמו שאני, אבל את הורסת לי את הביטחון.
את גורמת לי להרגיש שמנה ומכוערת ולא מוצלחת.
את אומרת שלהעתיק עם שולחן-אור במקום לצייר בעצמי זה לא יצירתי, שאולי אני מבטיחה לעצמי תוצאה יפה אבל אני לא משיגה אותה בזכות עצמי.
את לא מבינה שאני עושה את זה כי אני חייבת להרגיש לפחות פעם אחת שאני מוכשרת במשהו,
את ממש לא גורמת לי להרגיש ככה.
את, עם הציורים המושלמים שלך שמצויירים על קנבסים גדולים בצבעי שמן.
את, עם הגזרה המושלמת ונטולת הדיאטות שלך.
את, עם הדוקטורט והציון המגוחך בפסיכומטרי שהושג בלי ללמוד בכלל!
את! שבכיתה ג' כשעוד לא הצלחתי לקרוא סיפרו לי שבגילי קראת ספרים של שש-מאות עמודים!
את!!! שמעולם לא טרחת לחשוב למה אני מסתרגרת בחדר שלי!!!
משותקת למחשב!
למה אני לא רואה איתכם את הסרט בסלון?!
כי אני לא מסוגלת להתמודד עם מה שאני ארגיש בפעם הבאה שנרצה לראות סרט! אבל לא נעשה את זה כי את עסוקה או עייפה!
ובפעם שאחריה!
ובזו שאחריה!!!
את… את אמא שלי.