פגישה בחווה

ניסיתי, באמת שניסיתי.
זה היה לי כל כך קשה. לא ידעתי בכלל שזה יגמר ככה. חשבתי שזה יהיה פשוט וקל.
לא, ממש לא.
רצתי עוד כמה מטרים ואז התייאשתי, מתכופפת ומניחה את ידי על ברכיי.
לעזאזל הברווז הזה!
כולי הייתי מכוסה בבוץ. הברווז הקטן הזה רץ הנה והנה, גורם לי לטבוע ברפש של נוצות ודברים אחרים.
נעמדתי מתנשפת והבטתי בכעס עז בברווז. "אם אתה לא עוצר עכשיו אני אחנוק אותך!" הוא נעצר לדקה והביט בי במבט מהיר כזה של "בטח ילדה, קודם תתפסי אותי" ומיהר להיכנס מתחת לאחד הארגזים הגדולים.
נאנחתי בתבוסה והתיישבתי על שרפרף קטן שהיה שם.
"את לא צריכה להילחם איתו." שמעתי מישהו אומר. הרמתי את ראשי וראיתי נער עומד מולי. הוא החזיק בידו גרגירים ולידו עמד… הברווז הקטן.
"איך הצלחת להוציא את השטן הקטן הזה משם?!" צעקתי בפתאומיות ונעמדתי על רגליי, כאילו לא רצתי כמו מטורפת קודם.
הוא צחק. "נתתי לו לאכול קודם…" 'אבל זה מה שגם אני עשיתי!!' רציתי לצרוח. עדיין זעמתי על הברווז והוא כאילו מבין התחבא מעט מאחורי הנער. שהיה.
"אממ… איך קוראים לך?" שאלתי, ניסיון עלוב ליצור שיחה. "ניר," הוא העביר מבט ביני לבין הברווז. "אני מניח שאת חדשה בחווה?"
"אה כן," עניתי בלי לשים לב. "אני שיר." הוא לבש סרבל ישן ודהוי וכובע קש רחב לראשו. לא הסתכלתי עליו הרבה, בעיקר כי חשדתי שים לב לכך. זה היה מביך.
"טוב, אז… תודה בכל אופן, על הברווז, אני מתכוונת," גמגמתי. הוא צחק. "זה בסדר, באמת." הוא הביט בשמש השוקעת וחיוכו דעך מעט. "הו… אני צריך ללכת. אני עובד בצד השני של החווה, עם אבי, יש שם הרבה עבודה." הוא הסביר בנימה מתנצלת. "נתראה מחר?" אמר, יותר שואל.
"בסדר, נתראה מחר." השבתי ונופפתי לו לשלום בזמן שהלך. כשהוא נעלם לגמרי מאחורי הגדר החזרתי את מבטי אל הברווז הקטן שעוד עמד במקומו. לפני שהוא הספיק לצווח הרמתי אותו בעדינות בידיי וקירבתי אותו לפניי. "אנחנו הולכים להיכנס חזרה ואתה הולך להתנהג יפה, שמעת?" נזפתי בו בקול קטנוני. הוא ניקר מעט את פנים ידי. "היי!" התחלתי ללכת איתו וחשבתי על הנער שפגשתי מקודם. ניר. הוא נשמע כמו בחור נחמד מאוד.
נכנסתי אל הביתן שהיה עליו שלט 'ברווזים' והנחתי את הברווז הקטן על האדמה. הוא הסתובב כמה פעמים סביבי ואז רץ אל הבריכה הקטנה שהיתה במרכז.
"לילה טוב, ברווז קטן." לחשתי לעברו ויצאתי החוצה.