הכוכבים והמילים
"פקח עיניך, נערי הצעיר." קולה מלא ברוך, "ראה את הכוכבים החגים מעלינו כקרוסלת הלילה."
היא החדירה בו תקווה מעטה, תקווה אשר לא הייתה נחוצה כלל. כולנו נעלם יום אחד, נישכח, נעלים את יכולתנו כאחד מהגיבורים המצליחים בתבל.
"הרם ידיך, הרגש עננים נושפים בקרירות על עורך החשוף." המשיכה, שיערה נראה כמו מפל בצבע האפלה, זורם ביום אביב נעים, אך מנפץ תקוות אחרים. ידה החיוורת עברה על שיערו המנוגד לצבע עורה. הדשא ליטף בעוקצניות את עורפו.
האם יש טעם בכל זה? האישה אינה מנחמת, את הקץ אין להעלים, הוא עוד יחזור כמכה נוספת.
"האם רואה אתה את העצים המרוחקים הדבוקים לאופק?" נימת שאלתה הייתה כמובן רטורית, אף על פי שהצעיר הנהן וחיוך נושא תקווה נשבר על שפתיו.
הצרות הללו שהנער מעולל לעצמו, מתי יבין את הכאב אשר ייגרם לו בעתיד? מילות ניחומים, בעלות קסם אישי אינן יעזרו במצבו. בשום מצב כמעט הן לא יעזרו. הכוכבים נראו בוהקים במיוחד באותו לילה, ורק באותו רגע, הבנתי מה המשמעות.
מילים אינן מקימות לתחייה. מילים קוברות.
תגובות (16)
וואו. אין לי כל כך מה להוסיף חוץ מזה שאני מסכימה איתף, מילים כמעט לא עוזרות. אבל באמת, כתיבה מאוד יפה ורעיון מאוד… לא יודעת איך לתאר. אבל זה טוב.
אהבתי, מדרגת 5.
מדהים.
פשוט מדהים.
מדהים. אין לי כל מילה אחרת..
5♥
אני לא יכולה לתאר עד כמה שזה מדהים.
מדרגת 5
וואו, פשוט וואו. בחיי,הכתיבה והרמה כל כך מדהימה… זה פשוט נפלא, אחד מהקטעים שאני נהנית לקרוא
בגלל שכולם כתבו שזה טוב, מעולה ומדהים, אין טעם שאגיד את זה שוב, למרות שאני מסכימה עם כך.
אז אני אגיד שני דברים שכן הפריעו לי:
א. "כקרוסלת הלילה" פשוט…לא נשמע קסום מספיק. זה גורם לי לדמיין פעוטות כוכביים מפונקים שקוראים להורים שלהם לסובב יותר מהר. זה קצת כמו לומר "הם גולשים ברכות, כמו במגלשה הספירלית" או "עולים מעלה מטה, משנים מקומם. כמו נדנדות לשניים". טוב, זה לא ככה. פשוט 'קרוסלה' זו מילה בעייתית קצת.
ב. "מפל בצבע האפלה, זורם ביום אביב נעים" הותיר אותי מבולבלת. רגע, השיער אמור להעביר בי תחושה אפלה ומסתורית? או בהירה וידידותית? אם רצית להראות ניגוד, אני לא חושבת שהעונה אביב מספיק קיצונית לכך. אולי אם היה זה קיץ הייתי מרגישה את הניגודיות.
אבל אני מסכימה עם הרעיון הכללי, ואני גם מתה על כוכבים ועל הכתיבה של הקטע הזה (חוץ ממה שציינתי) אז אני כן מדרגת 5. זה עדיין מדהים.
אני שמחה שכתבת ביקורת בונה. גרמת לי לצחוק בקשר לקרוסלה, אני מניחה שאת צודקת, זו אכן מילה בעייתית. אך המטרה שזה לא יהיה קסום מדי, כך שהדמיון יכול להתפשט, ולא לחנוק.
הכוונה של המשפט עם המפל, הוא לעורר ניגוד, כלומר, תחושה מסתורית ואפלה מצד אחד, ומצד שני נעימות ורוגע, לגרום בלבול. חשבתי על הקיץ, אבל קיץ המפלים לא זורמים. חשבתי מבחינה הגיונית. בערך.
שמחה שאהבת!
את ניצולת אשמת הכוכבים? מה. סוף סוף יש פה מישהי שקראה אשמת הכוכבים! הכתיבה שלך מקסימה, הרעיון מדהים וזה פשוט סוחף. וואו. אני ממש אוהבת את זה, אלו מהקטעים הללו שפשוט אי אפשר להפסיק לקרוא.
יש לך תמונה של בלאק רוק שוטר.
את אחותי, לנצח ניצוחי ניצוחים כי אני החלטתי.
דהה. מי לא קרא?
נו באמת, מי לא קרא את הספר המושלם הזה?! אשמת הכוכבים *~*
את לא יכולה לדעת. יש המון-המון אנשים בעולם, והרבה מהם לא קראו את הספר הזה. (ואני מהם. אני פשוט יודעת שהוא קיים – משהו על חולי סרטן?)
זה הספר הכי מושלם. עצוב. מצחיק. שנון. מרגש. לא לגילי. מדהים שבעולם.
לא. אמא שלי חולת סרטן- והיא לא הייזל. גם לא גאס.
הם לא סתם חולי סרטן, הם הרבה מעבר לזה. הסרטן הוא רק קושי קטן {או ממש עמק.} שהם צריכים לסחוב איתם בכל התהליך המנחמד שנראה חיים.
הם לא חיים בסרטן- הם חיים איתו.
והם מדהימים. הגיבורים הנצחיים שלי.
וזה ספר שהוא הרבה הרבה מעבר ל׳משהו על חולי סרטן.׳
*ענק
*הנחמד.
וואו…
פשוט וואו.