"יום רגיל…"
הציפורים הקטנות והצהובות חגו בין העצים הירוקים הגבוהים, מקפצצות בהם ומצייצות בשמחה. העננים הלבנים והשטוחים שטו בעצלתיים על השמיים הכחולים. פרחים בשלל צבעים הותירו ריח משכר של אביב באוויר. הבתים הקטנים והנמוכים הוצבו בצידו הכביש השומם. ריחות גנחו מהבתים וקולותיהם של ילדים מצחקקים הגיעו מחצרות הבתים רחבי הידיים.
היא הלכה ברחוב השקט בחזרה לביתה הקט. לבושה היא בחולצה כחולה קצרה בעלת שני פסים לבנים, מכנסיים קצרים וכחולים בעלות פס לבן. היא נעלה נעלי ספורט כחולות כהות וגרביים גבוהים היא לבשה. שערה החום אסוף בגומייה שחורה וחזקה. כדור הכדורגל הלבן הוחזק בידה הימנית בזמן שבהתה ברצפה, חוזרת היא ממגרש הכדורגל העירוני.
עיניה החומות כבר קיבלו גוון אדמדם מעט. לחייה האדמדמות רטובות מעט.
"הם לא מבינים כלום," היא מלמלה לעצמה כשהמשיכה להתייפח. "הם לא יודעים כלום.."
קולותיהם עדיין מהדהדים בראשה. קולות זלזול, צחוק, ביטול לבקשתה.
הדמעות המשיכו לחנוק את גרונה. היא ניגבה את הדמעות קטנות מעיניה והמשיכה למלמל לעצמה, ניסתה להוכיח לעצמה שהם טועים. שהיא לא טעות.
"מאיה!" קול קרא לה מרחוק. היא הסתובבה באטיות למשמע שמה. נער גבוה החל לרוץ לקראתה. הוא לבש בגדים התואמים לשלה, והחזיק בידו כדור כדורגל זהוב. שערו הבלונדיני קפץ קלות כשרץ ועיניו הירוקות הביטו בה בדאגה.
היא הביטה בו באימה. הוא המשיך לרוץ לעברה בנחישות, ללא עצירות.
"תתרחק ממני!" היא צעקה בבכי והתחילה לרוץ. הדמעות כבר זלגו על לחייה, השאירו שובל של חלומות שבורים.
"מאיה! עצרי! אני מצטער!" הוא צעק לה בייאוש ולא הפסיק לרוץ.
היא עצרה מול ספסל קטן וחום באטיות. פעימות לבה נרגעו אט אט, הדמעות עדיין זולגות בלי הפסקה. הנער כבר היה כמה מטרים מאחוריה.
"מאיה!" הוא קרא כשהניח יד על כתפה. הרגשת החמימות גרמה לה לרעוד.
"עזוב אותי.. בבקשה…" היא מלמלה וצעדה בפחד אל כיוון הספסל. היא התיישבה עליו באטיות והמשיכה להתייפח.
לא! תפסיקי! את לא תבכי לידו! היא המשיכה לנזוף על עצמה. הוא התיישב לידה והביט בה בתחנונים.
"מאיה, אני באמת מצטער. אני לא התכוונתי לגרש אותך משם-"
"אבל זה מה שעשית." היא קטעה אותו במרירות. "כמו כל פעם. אתה והחברים שלך. התחלתם לצעוק עליי ולהגיד שאני טעות. שאני צריכה להיות כמו שאר הבנות ולשחק בבובות."
"אני יודע, ואני באמת מצטער!"
"אבל אתה עדיין חושב כך, נכון?" היא הביטה בעיניו במרירות. פעם הם היו החברים הכי טובים. פעם הוא לא פגע בה. פעם הכל היה מושלם. היא יכלה להיות מי שהיא בלי שיפוטים.
פעם.
הוא שתק והשפיל את פניו. כל כך הרבה כאב וחרטה נראו בעיניו, אך זה לא שינה לה.
"כך חשבתי…" היא קמה ממקומה והמשיכה ללכת. הדמעות ממשיכות לזלוג על לחייה.
הוא כבר לא רץ אחריה. הוא נשאר לשבת על הספסל ולבהות באדמה.
היא המשיכה לרוץ לביתה, מפחדת שיחזור, בורחת ממנו. היא איבדה חבר נפש, שהיה אתה כל השנים ובשביל מה?
מגדר. רק מגדר.
היא פתחה את דלת ביתה החומה ונכנסה אל תוך ביתה.
ריח טוב של עוף בקע מהמטבח – אמה מבשלת ארוחת צהריים.
"מאיה! חזרת מוקדם!" היא צעקה אליה מהמטבח. מאיה נכנסה לחדרה ונשכבה על מיטתה הכחולה בעצב.
"כן.." היא מלמלה.
"איך היה היום?" אמה שאלה בתמימות.
"יום רגיל.. יום רגיל…" היא מלמלה וחזרה לבכות.
תגובות (32)
את כותבת מדהים. ממש.
ואני מבינה שההגדרה שלך לסיפור קצר זהה לשלי.
זה מאוד יפה! מאוד-מאוד יפה! הוא גם כתוב טוב…
רק שכתבת 'מכנסיים קצרות וכחולות', ומכנסיים זה בזכר…
זה נושא מאוד… עצוב? אצל ילדים שהם לא כמו כולם ורוצים שיתייחסו אליהם כאל שווים, למרות שלא מתייחסים אליהם ככה…
בכל מקרה, הסיפור מאוד יפה…
-5-
תודה רבה לשתיכן. היה לי חשוב לכתוב על זה כי זה מופיע גם בצורות הכי קטנות. זה מיותר, המגדר הזה. וחשוב שידעו.
נ.ב. לא.מ.ש: סידרתי את זה.. תודה :)
נעלי ספורט כחולות כהות*
והסיפור מדהים.
תודה :)
מדהים ツ
תודה רבה. אני חושבת שזה חשוב שאנשים יידעו על הנושא הזה ויכירו אותו, וכך לא יעשו את הטעות הזו.
העברת את המסר ואת כותבת מושלם
תודה רבה לך!
סיפור מהממם
את כותבת מושלם
תודה רבה! :)
קרה לי משהו דומה זה עצוב לאבד חבר וזה עצוב שיש בריונות… אהבתי מאוד :) -5-
גם לי קרה.. שמחה שאהבת!
0_0 ואי היא בוכה הרבה ח למהההההה אני לא רואהה אף פעם בסיפורים קצרים סוף טוב ><
שלמות !! <3
תודה רבה! 3>
אהבתי מאוד. כל הכבוד לך!
מזל טוב על בחירת העורכים! ^3^
מדרגת למדהים!
אויישש מאיה..
ממש יפה ממש ממש
אני חייבת לציין!אבל לא שמתי לב שהסיפור שלי "שתי בובות" גם נכנס לבחירת העורכים! הייתי בשוק!!! תיכנסו תיכנסו תיכנסו >< (כן תגובה שלא קשורה ואני יודעת שאני מרושעת אבל אני נואשת לתגובות).
מאיה…. =(
תודה רבה לכולם..
ותולעת סיפורים סליחה אם נעלבת שפירסמתי את זה פשוט הייתי בשוק וגם כי זה בחירת העורכים הראשונה שלי בדיוק כמוך,אז בכל מקרה אני חייבת לציין שהקטע יפה וכבר הערתי מקודם אני חושבת.ויפה שאת שומרת איפוק על התגובות המעצבנות שלי צריך סובלנות רבה XD בקיצור הקשבתי לעצה שלך כשבחרתי את הקטע והבאתי אותו לעורכים ותודה לך על כך ^_^
בבקשה :) והכל בסדר….
את כותבת מהממם….♥
מחכה לעוד המשכים :)
תודה :)
ממש יפה!
מזל טוב על בחירת העורכים!
תודה!
וואו סיפור מדהים!
ריגשת עד דמעות, ואני זוכרת את ההצגה. היא הייתה ממש טובה ובסוף הם התנשקו :)
מזל טוב על בחירת העורכים!
אני גאה בך דרדסית!!
כול התיאורים בהתחלה היו ממש טובים, לדעתי הם הוסיפו לסיפור מאוד. יפה מצדך לכתוב על מגדר, זה נושא קשה לפעמים…
טוב אני אפסיק לחפור!
וואו , באמת וואו!
תחפרי, זה בסדר! :) :)
תודה! :)
וכן.. זו הייתה הצגה ממש טובה.. הם היו ממש חמודים..
סיפור מאוד יפה! מרגש ממש!
נ.ב
אהבתי ממש את התמונת פרופיל! את ציירת או שהיא מהמחשב?
תודה!!
ואני לא ציירתי זה מהמחשב… (אבל אני שמחה שאת אוהבת אותה!)
מילה אחת
מדהים
תודה רבה ^^