הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 43

Estonian 01/04/2012 652 צפיות 3 תגובות

על פי מה שאנדרו ראה, טום, הגיבור הנאצל, הציל את אוון מספינקס רצחנית, וזה הספיק לו לסיפור שבין כה וכה כבר רץ לו בראש. הוא לא ידע שטום פספס אותה, אפילו שהיא לא הביטה בו. למעשה, אם היה רוצה להוכיח שהוא אינו גיבור, הוא היה מבין שהוא תקף מאחורה, כיוון שאחרת היה הורג אותה מקדימה, אבל אנדרו לא חשב לעומק. הכעס שלו הספיק לו כבר לפתח דעה קדומה.
בכל מקרה, אחרי שפרל טיפלה באוון הכי טוב שיכלה, אוון היה כשיר להליכה, אך הוא היה חיוור עוד יותר, אם זה היה בכלל אפשרי.
טום היה בפאניקה מוחלטת. כל דבר שהוא קלט בתנועה הלחיץ אותו. הוא התחיל למלמל דברים אודות מלחמות עקובות מדם שהוא עלול למצוא את עצמו בהן.
אנדרו חייך לעצמו, בזמן שבהה דרך חלון הרכבת שלקחה אותם לקארדיף.
"איך בכלל נמצא את הקן של הדרקון?" שאלה נופר.
"חשבתי על זה" אמר אוון "הרי הדרקון יחזור בכל ערב לקן שלו, נכון? נעקוב אחרי הדרקון. בבקרים הוא יעזוב אותו, אז נלך לכיוון ממנו הוא יצא."
"רעיון טוב" אמרה נופר.
אוון פתח את העיתון שלו והתחיל לקרוא.
נופר בהתה בעיתון.
"אתה בר מזל" היא אמרה.
"בר מזל?" הוא שאל והוריד את העיתון, על מנת שיוכל לראות את נופר.
"כן" אמרה נופר "אתה לא דיסלקטי."
"דיסלקטי?" שאל אוון "למה שאני אהיה?"
"ככה זה אצל חצויים" אמרה פרל "או לפחות אצל הרוב, הרוב דיסלקטיים."
"זה מסביר למה טום לא מסוגל לכתוב" אמר אנדרו בחיוך.
"מה?" שאלה פרל.
בזמן שאנדרו סיפר להם על כל מה שהיה בכיתה, ואז התחיל לגלוש לסיפור שקרה עם לוסי והכל, טום בהה מהחלון. כל דבר מוזר או מהיר שהופיע גרם לו לקפוץ מבהלה.
"מה לעזאזל לא בסדר איתך?!" שאלה פרל את טום, בזמן שהוא נבהל מעץ שזז ברוח.
"מלחמה, בכל מקום" אמר טום. העיניים שלו היו שבורות. אנדרו הביט בעיניו האפורות, בלי סיבה. ככה סתם המבטים שלהם הצטלבו ולפתע אנדרו הרגיש רגש משונה ומציק.
כאילו המצפון שלו הצליח סופסוף לגרום לאנדרו לשים לב. מחשבה טורדנית שהדחיק לפתע הציקה לו, ותפסה את כל תודעתו.
והוא פשוט הרגיש את זה. חרטה.
הוא הביט בעיניים האפורות של טום, והוא ראה עיניים כואבות, של אדם שרע לו, והוא ידע שהוא אשם. והוא התחרט על כך.
אנדרו אפילו לא ידע שהוא מסוגל לרחם על משהו שבעיניו נראה כה נשגב, כמו טום, ועדיין, אנדרו לא היה אדם קר לב.
אנדרו נשען על המושב שלו. הוא עצם עיניים והתפלל לארס שיפסיק את הדבר הזה, שיבטל את העסקה שלהם.
טום נשען גם הוא על המושב שלו. הוא הרגיש חמימות מטמטמת, עד כדי כך שנרדם במושב שלו.
בהתחלה החלום שלו היה טיפשי לחלוטין. למען האמת, הוא אפילו לא ידע מאיפה הוא הגיע.
הוא היה בכולבו ענקי. הוא היה מסוגל לראות את התקרה ניבטת דרך כמה קומות מעליו, לפחות שש. הוא סקר את הסחורה על המדפים שהיו בחדר. בחלק ההוא היו מגנים, חרבות, קשתות וחיצים. היו שם גם תכשיטים שונים על המדף, טבעות, צמידים. כולם נוצצים בכסף או זהב או ברונזה. מטבעות וקשתות לשיער, ושרשראות. הוא נגע באחד מצמידי הברונזה ולפתע הצמיד תפח והתארך. הצורה המעגלית שלו נשברה, ואחד מהחלקים צמח לאורך. החלק השני הפך לקשה עוד יותר משהיה כצמיד, והתחיל לצמח עוד חלקים, עד שלבסוף טום אחז בחרב, עם קת בצבע כרום ופומל בצבע ירוק כהה ולהב ארוך וחד להחריד. החרב לא הייתה מאוזנת בכלל בידיים של טום, אז הוא פשוט הניח אותה למדף, והחרב התקפלה במהירות לצמיד, כמו שסרגל המדידה הארוך, שיוצא מהמיכל חוזר במהירות אליו כאשר משחררים אותו.
הוא הביט על המגנים, היו חרוטים עליהם ציורים שונים: חיילים יווניים בקרב נגד צבא זר, ערים, לפעמים שלמות ולפעמים חרבות.
הקיר היה מוכתם כולו בכתמים שטום לא ידע מאיפה הם הגיעו, והצבע של המדפים, חום עצי בהיר, תאם לכתמים הללו.
הוא סקר את ערימת החרבות. חלקן מעוקמות לחלוטין, חלקן סתם מוכתמות או לא מאוזנות. בכל מקרה טום לא היה צריך חרב חדשה, החרב שלו מספקת אותו להפליא.
לפתע הוא שמע קול מאחוריו.


תגובות (3)

טום הגיע לכולבו של מדיאה, נכון?
תמשיך כבר ובבקשה תעשה פרקים טובים יותר, כי זה היה מזעזע….

חחח… אחד באפריל…

המשך!!!!!!!!!!!!!!!!
:)

01/04/2012 12:56

מוחהחהחהחחהחה ! דרך אגב, הוא לא בכולבו של מדיאה.

01/04/2012 13:10

היי אור ראשית אני רוצה להתנצל כי כתבתי אליך לא בנימוס כפי שאני תמיד אבל תמיד מקפידה לכתוב כך זו פשוט השפה שלי .
יש עלי לחצים אישיים עם בריאותו של היקר לי מכל ואולי פשוט הגזמתי בטון הבוטה ועל כך קבל את התנצלותי אם תגלגל אחורה את התגובות לא תמצא שום תגובה שלי כתובה לא יפה- סליחה אור.
בקשר לזר הפרחים באחד מהסיפורים שלך נדמה לי האחרונים סיימת את הסיפור כשהצבת זר פרחים בסיומו של הסיפור, אני משתמשת הרבה בתכתובת הוואלה עם החברים שלי כשאני מקשטת את התשובות באייקונים מהממים. בסגרת האתר לא הצלחתי להביא שום אייקון בצורה של העתק שמור!! אולי אני לא כל כך מסבירה את עצמי טוב אז אם לא הבנת עזוב את זה ומקווה שההתנצלות שלי לא הגיע לאזניים ערלות חלילה וחס.
תודה רבה ממני בקי ♥♥♥

01/04/2012 14:25
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך