החייל שלי מחיל המודיעין -פרק שמיני

קמתי בבוקר בעצב רב.. "למה עילאי לא עונה לי?"אני שואלת את עצמי התקשרתי לאדר …
"היי מאי"אמר
"היי.."נאנחתי
"מה קרה?"שאל
"עילאי מסנן אותי מאתמול בלילה.."הרגשתי את גרוני חנוק דמעות
"רצינית?"שאל
"כן.."אמרתי
"רוצה שאבוא אלייך?.."שאל
"לא אני בסדר..נדבר אחר כך יש לי ממתינה "אמרתי זה היה עילאי בממתינה .
"היי מאי"אמר
"שלום.."השבתי
"תשמעי אני רוצה לדבר איתך.."אמר
"מה?"שאלתי
"אני רוצה לפגוש אותך במוצא"ש "אמר בנימה לא מרוצה כל כך
"עילאי..תגיד פשוט שאתה לא רוצה אותי"הגרון כאב לי כבר מרוב שהחזקתי את הדמעות
"מאי..אני חושב שאני לא בשל לקשר.."אמר "אני לא רוצה שתפגעי ואני כל כך כל כך מצטער"הוסיף
"אז למה מלכתחילה הנתשקנו ויצאנו?"הבכי התפרץ ממני
"אני מצטער מאי..בבקשה אל תבכי"ניסה להרגיע
"לא רוצה!"בכיתי
"בואי ניפגש לדבר על זה במוצא"ש בסדר?" אמר
"טוב.."בכיתי וניתקתי נשכבתי על המיטה ולא הפסקתי לבכות
"מאי בואי תעשי כלים !"שמעתי את אבא קורא לי
"לא!!"צעקתי
"עכשיו בואי למטבח!"הרים את קולו
"לא רוצה!תעזבו אותי בשקט אני לא מרגישה טוב!"בכיתי והתקשרתי לאדר
"אדר.."בכיתי
"מאי?? מה קרה ??"שאל בדאגה
"בוא אליי בבקשה"בכיתי
"אני באה מאמי אני בא אלייך"אמר וניתק
הדלת נפתחה וצעקתי לעברה"די כבר אני לא מרגישה טוב תנו לי לישון!"
"טוב אם את רוצה אני אלך.."אמרה שיר
קמתי מהר מהמיטה "סליחה שיר לא ידעתי שזאת את.."בכיתי שוב
"מאי!..מה קרה?"חיבקה אותי
"עילאי לא רוצה אותי.."אמרתי לה
היא התיישבה על המיטה שלי ורצתה שאספר לה הכל ואמרתי לה שעוד מעט גם אדר יבוא ואנחנו נדבר על הכל ביחד.. היא הוציאה טישו מהחבילת טישו שעל השולחן שלי בחדר ונתנה לי
"תודה.."אמרתי "איך את ?"שאלתי
"מתגעגעת אליו נורא"אמרה "אבל גם שונאת אותו"הוסיפה
"בצדק.."אמרתי ונשכבתי על המיטה ושיר נשכבה לידי
"אוף תגידי לי..למה גברים ככה?"שאלה
"הלוואי והייתה לי תשובה לתת לך שירי שלי"אמרתי לה ופתאום הייתה דפיקה בדלת
"מי זה?"שאלתי ושיר התיישבה
"אדר:"אמר
"כנס"אמרתי והוא נכנס
"היי בנות"אמר
"היי אדר "אמרה שיר וקמתי לעברו לתת לו חיבוק
"עכשיו ספרי לנו מה קרה"ביקשה שיר ואדר התיישב לידה על המיטה
"בקיצור הוא לא מחפש קשר רציני.."אמרתי
":אני לא מבין..זה נראה שהוא כה אהב אותך…"אמר אדר
"זה כואב"הדמעות החינקו שוב את גרוני
"רוצה שאדבר איתו?"שאל אדר
"לא אני אהייה בסדר…אני כבר אדבר איתו מחר בערב"אמרתי
"בטוחה?"שאלה שיר
"כן.."עניתי "תודה שבאתם"הוספתי
"למה יש חברים?"שאלה שיר ואדר חייך
"אנחנו אוהבים אותך מאוד"אמר
"גם אני אתכם .."אמרתי ..אחרי כמה זמן הם הלכו..השבת עברה בבאסה …רק חשבתי על עילאי.. במוצא"ש נפגשנו ודיברנו… נפגשנו בקניון בבית קפה..
"מה מלחיץ אותך עילאי?"שאלתי
"אני לא יודע..נראה לי שאני פשוט לא בשל לזה.."ענה לי
"הבנתי אותך.."אמרתי
"מאי..את מקסימה ויפה חמודה מתוקה ומצחיקה..אני רוצה שנשמור על קשר של ידידים טובים "ביקש ממני
העדפתי את זה על פני כלום"טוב אני מסכימה.."אמרתי
"חיוך"אמר וחייך
חייכתי חיוך קטן."אני צריכה ללכת..נתראה מתישהוא "
"גם אני צריך ללכת להתראות"אמר וחיבק אותי ונפרדנו
כשחיכיתי לאוטבוס הביתה הרגשתי שמישהו מכניס לי פתק ליד שלי הבטתי בפתק וניסתי לחשוב.. מה כתוב בפתק ההוא שמונח לו בתוך כף ידי?.
המשך בקרוב(: