מחנה החצויים. פרק 11 מוקדש לנסטיה

עכשיו כולם הבינו שגילברט בן פוסידון חוץ מגילברט עצמו שעדיין התקשה להאמין.
עכשיו כולם מוכנים לצאת ועומדים או יותר נכון יושבים במכונית של ארגוס שענייו קרצו אל גילברט אך לפני הנסיעה ניגש כירון נחוש בדעתו עם עט " גילברט, החרב הזאת שייכת לפרסי ג'קסון ועכשיו היא צוברת לי אבק היא חייבת שימוש!" גילברט הודה לכירון בשמחה ענקית.
~נקודת מבטו של רוי~
זהו זה אני יהיה הנוסע הסמוי אני בטוח!
התחבאתי מאחורי העץ שעמד ליד המכונית וכשאף אחד לא ראה חבשתי את כובע שלי ונעלמתי והפעם משימתי תצליח.

הכל השתנה הפעם הם נסעו נרגשים כיאילו שלא ראו אף פעם את העולם שבו חייו פעם.
רק אלנה לא התרגשה לא מזמן לפני יותר מחצי שנה גרה כאן בניו- יורק ואביה השף המצטיין סוף סוף ניצח בתחרות ביום בו נחתפה על ידי קיקלופ…
"אבא הנה אבא שלי!!!" צרחה אלנה כשראתה איש שלא היה אביה אך דומה לו.
ריינה חשבה על זה שהיא תיהיה פסיכולוגית מפני שכך צתה וגם קראה על כך.
לזלי חשבה על רוי וגילברט על פוסידון.
כולם חשבו ושתקו מצפים למה שיקרה מתי שהו בצפייה למרות הכאב.

אך אותו היצור עדיין מצפה להם…