מחנה החצויים. פרק 7 מוקדש לקוראים!

"רוי רוי רוי… כמה צרות יש לי." אמרה אלנה והתבוננה בנער השזוף שעמד והתבונן בתמונה אחת.
"ששש… הוא ישמע אותך! ולדעתי הוא כמו עזרה נגד ג'יימס." אלנה חשבה טיפה ומלמלה
"ברור שאת מגנה עליו הרי נדלקת עליו…" לזלי אולי שמעה אולי לא אבל היא שמעה את רוי אומר בשקט "לזלי זאת את כאן נכון?וגם את…אלנה." רוי צדק בכל מקום היו תמונות מתפוס את הדגל וכל מיני שלה ושל אבא שלה מכינים את המלקשיק שוקולד ומרשמלו…
אלנה החניקה גל של עצב שחדר למוחה או יותר נכון לליבה.
אני כל כך אוהבת אותו!,חשבה אלנה,למה הקיקלופ חטף אותי למה? למה?…
;נקודת מבטו של רוי~
אני לא ידעתי מה אני עושה בעצם אבל הייתי כבר במחנה החצויים ונסעתי למסע חיפושים כשחזרתי הגעתי אל אחותי כפוית הטובה!
אני רוצה לבכות הכל עכשיו עצוב חוץ ממשהו אחד ממישהי אחת…
לזלי אני רוצה לדבר איתה על… חברות ועל אחותי אלנה אבל… אני אדבר איתה וזהו "לזלי! יש לי שיחה איתך."
~נקודת מבטה של לזלי~
הוא קרא לי! הוא הוא!
"לזלי? אני חייב לשאול שני שאלות…" אמר רוי ועניו החומות הביאו דאגה רבה.
"אני יודעת על מה! על אלנה אז היא פשוט עצובה כי היא אוהבת את אבא שלה והוא נשאר בניו-יורק לבד והיא היא גם אולי רוצה את המלקשייק שהכינו…" התפוצצנו מצחוק.
את השאלה הבאה הוא שאל "לזלי אני… אני רוצה להיות חבר שלך ואני רוצה שתסכימי…" העניים שלו הביעו צער כיאילו שהוא מצטער כי יודע שאני אגיד "לא" אבל מה יכולתי לענות חוץ מ… "כן רוי! כן!"