חסר שם #5
מעולם, לא יכולתי להרגיש שבורה יותר.
החיים מול עיניי עוברים במהרה,
לאן נעלמה
אותה ילדה?
והרוח נושבת, הדמעות מבודדות.
האם הכל בסוף יסתיים?
רק אתה
תוכל לענות.
ואין כבר כוח, הפעמונים מצלצלים.
הכל בסדר, מרקדת למנגינות,
מנסה ליפול
בלי סוף.
המוזיקה ממשיכה, ואני נסחפת.
הכל ייעלם אך שום דבר,
לעולם לא
יחזור לעבר.
תגובות (2)
שיר מדהים כהרגלך.
לא אמרת לי אם את מסכימה לכינוי שליס.
זה מקסים. אהבתי במיוחד את הבית האחרון.
מי עוד יכול לכתוב כמוך, שלי?