המלחמה הגדולה-חלק י"ט

"אני רוצה לפגוש את אבא שלך."קבעה אוריינטל.
"אבא שלי? למה לך? הוא איש רע ורשע ומגעיל ואנוכי,הוא מפלצת."השיבה הנסיכה.
"לא,אני רוצה לפגוש אותו,עלייך להביא אותו לכאן מחר."
"איך? הוא לא יכול לתקשר עם רוחות,עין הרוחות שלו עיוורת."עין רוחות הייתה מן "עין שלישית" באמצע המצח,שאפשרה לבעליה לתקשר עם רוחות.חלקן היו עצומות לרוב,חלקן עיוורות מלידה וחלקן חזקות מאוד.עיני הרוחות של אוריינטל והנסיכה היו חזקות,ועיניהם של כל בני המלוכה מאז המלך פנטו היו עיוורות מלידה,אבל אוריינטל האמינה אחרת.
"אני רוצה לקוות שהיא רק עצומה ולא עיוורת,את צריכה לפתוח אותה."
"לפתוח? איך פותחים עין רוחות?"
"את פשוט צריכה ליצור קשר רציף בין עין רוחות עצומה לעין רוחות חזקה."
"ובשפה מעשית?"
"להצמיד אליו את המצח שלך לכמה רגעים,ואז תוכלי לפתוח אותה,אבל כמובן שתצטרכי לעשות את זה מדי כמה זמן כדי להשאיר אותה פתוחה."
"הוא לעולם לא ייתן לי."
תנסי,זה למען היער והשלום,ולמעני,חברתך המהממת."צחקה אוריינטל.
"את בכלל לא מחזיקה מעצמך."הנסיכה גיחחה ושבה לגופה בעננת עשן.
הנסיכה יצאה מחדרה ומיהרה אל חצר האימונים.השעה הייתה כמעט עשר בלילה וירח עגול ומלא זהר בשמיה של ארץ טרייב.
אביה הצעיר התאמן לבדו,יורה להבות אש לכל עבר,מזיז חפצים בכוח המחשבה או מתאמן בכשפי דם על חיות."אבא! אבא! אבא!"קראה הנסיכה.המלך החטיא את בתו כחוט השערה בלהבת אש טועה."כן זו צ'או,מה הענין?"הוא הטיב את הכתר על ראשו.
"אתה צריך לבוא איתי לעולם הרוחות."פלטה הנסיכה.
המלך כרע על ברכיו והחל לבצע שכיבות סמיכה."אני צריך לבוא איתך לעולם הרוחות כמו שאמא שלך יודעת לכשף."השיב בחוסר רגישות מופלג.
"אבא!"קראה הנסיכה.
"מה?"תמה המלך.
"אתה חייב לבוא איתי,כדי לעזור לחברה שלי ביער קורנהום."
"חברה שלך,אה?"המלך התנשף קלות."מי היא?"
"קוראים לה אוריינטל והיא מכשפת מים וגרה בארמון קרח."
המלך גיחח."עין הרוחות שלי עיוורת,את לא יודעת את זה?"
"היא אמרה שאולי לא,שאני יכולה לנסות לפתוח אותה."
"אני יודע מה אני אומר לך."
"בבקשה אבא…רק תנסה."
"בסדר,מה אני צריך לעשות,לשתות שיקוי או משהו?"
"לא,רק תשב בשקט לרגע."
המלך חדל ממעשיו והתיישב על רצפת השיש הקרה.
"אני צריכה להפעיל את עין הרוחות שלך בעזרת העין שלי אז…רק אל תזוז."הנסיכה גהרה מעל אביה,הניחה יד אחת על מצחו ויד שניה על לוח ליבו.היא לא ידעה מה לעשות,אבל היא כן הרגישה כאילו חלק ממנה יוצא מגופה דרך ידיה ועובר אל אביה.
"נו? הצלחת?"שאל המלך בחוסר סבלנות קל.
"אני מקווה,אתה רק צריך לעשות מה שאני עושה,כי להגיע לעולם הרוחות זה הדבר הכי פשוט בעולם."
המלך הנהן.הנסיכה גררה את אביה אל חדרה והורתה לו להתיישב על הרצפה ולהתרכז,בצורה מפתיעה ביותר,כעבור כמה דקות של ניסיון,כבר הצליחה רוחו של המלך לצאת מגופו.
"זה נהדר אבא! הצלחת! עכשיו בוא נלך לבקר את אוריינטל.
אוריינטל נשכה את ציפורניה בציפיה לבואה של הנסיכה ואביה.היא קלעה שתי צמות לבנות והניחה ביניהן כתר עשוי קרח,לכבוד ביקורו של המלך.
הנסיכה והמלך נכנסו בהפגנתיות דרך שער הקרח הגדול לעבר האולם הראשי.
"אבא,זאת אוריינטל,אוריינטל,זה אבא שלי."
המלך הגבוה והמבוגר הביט מלמעלה במכשפה,שגילה לא עלה על גילו הפנימי,והרגיש משונה.הוא הניף את שרביטו,ושלושים שנה צנחו כלא היו,במקום פניו של איש זקן ומריר,היו עתה פניו פני איש צעיר ונאה,לא מריר ולא אכזרי.
"כבוד הוא לי לפגוש אותך,המכשפה אוריינטל."אמר המלך.הוא קד לאוריינטל בנימוס.
"לכבוד הוא לי לפגוש אותך,המלך סקיילו."אוריינטל הרימה את שולי שמלתה וקדה.
"כבוד וכבוד וכבוד,אתם זוכרים למה אנחנו כאן נכון?"התפרצה הנסיכה.
"בטח שאני זוכר,כאן את גרה אוריינטל?"המלך הסתכל סביבו.
"כן,הכפר שלי למטה אבל אני גרה כאן."
"זה נהדר,אני מת על קרח."
"אתה לא מאומת האש?"
"אומת האש?"המלך צחק.
"כן אתה יודע,אומת המים,אומת האדמה,אומת האוויר,כל השטויות האלה."
"לא לא אוריינטל,אצלנו אין דבר כזה.שמעתי שאצלכם,אתם שולטים רק באלמנט אחד,אבל אצלנו,אי אפשר להיחשב למכשף בלי לשלוט בארבעתם."
"אז למה הנסיכה לובשת בגדים כחולים של אלמנט המים ואתה לובש בגדים אדומים כאלה?"
"זה עניין האלמנטים.שמעתי שאצלכם אפשר להיוולד באזור של האדמה ולמשל לעבור לאוויר,אצלנו זה פשוט לא עובד.האלמנט שבו נולדת מגדיר אותך."
"מגדיר?"
"כמובן,אנשים מאלמנט האש כמוני,הם עוצמתיים,כריזמטיים,חמי-מזג-כובשים-"
"ומחזיקים מעצמם."הוסיפה המכשפה וגיחכה.
חיוך הבליח בפניו היפות של המלך,אך הוא העמיד פנים שלא שמע אותה."ולכן,אנחנו מתגאים נורא באלמנט שלנו וגם לובשים בגדים שמסמלים אותו,לכל אלמנט יש גם כתר שונה."
אוריינטל הנהנה."אני מבינה שהצלחת לפקוח את עין הרוחות שלך."
"לא ידעתי שהיא לא עיוורת.אני מניח שאני אמור להודות לך."הוא חייך.
"זה בסדר אדוני המלך,קשר רוחני הוא חשוב מאוד,בימינו.כי כמו שאתה אולי יודע,החברים היחידים שיהיו לחלקנו,יכולים להיות מאוד רחוקים,או מאוד שונים."היא הביטה לעבר זו-צ'או.
"שונים,כמוך וכמוני?"
"שונים כמוני וכמו הנסיכה."
"אין דבר יותר שונה ממני וממך,בינך ובין הנסיכה יש כמה נקודות חיבור."
"כמו מה?"
"שתיכן מאלמנט המים,לשתיכן יש קשרים רוחניים חזקים,ושתיכן בוודאי מרגיזות את האבות שלכם."הוא הרים והוריד את גבותיו בערמומיות.
"ניחוש יפה הוד מלכותך."המכשפה חייכה בביישנות.